עינוי דין לבני זוג

בית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב -יפו עמ"נ 1489-08-22 ש' ע' ונ' פ' נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים לפני: כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן המערערים: 1.ש' ע' 2.נ' פ'

ע"י ב"כ עו"ד יעל כץ מסטבאום נגד המשיבה: רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ע"י ב"כ עו"ד יעקב קליימן, מפרקליטות צחוז ת"א (אזרחי)

פסק דין

המערערים, שלום עומיסי, אזרח ישראל, ונליה מנדס, אזרחית הפיליפינים, חיים תחת קורת גג אחת כבני זוג החל בשנת 2011. בשנת 2012 פנו לרשות וביקשו ליתן לנליה מעמד מכוח חיי הזוגיות שהיא מנהלת עם המערער. המערערים המציאו תצהירים מחברים ובני משפחה, כמו גם תמונות מבילויים משותפים. לאורך השנים קיימה רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), למערערים מספר רב של ראיונות בכולן נקבע כי הקשר בין השניים הוא קשר כן ואמיתי. בחלוף קרוב לעשר שנים, בשנת 2021, קיימה הרשות למערערים ראיון נוסף (משהאחרונים ביקשו לשדרג את מעמדה של נליה על פי הנוהל), וקבעה כי אין מדובר עוד בקשר כן ואמיתי וסרבה לשדרג את מעמד המערערת.

בית הדין לעררים (כב' הדיינת באפי תם, ערר (ת"א) 3851-21 מיום 30.06.2022), דחה ערר שהגישו המערערים על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) מיום 29.09.21, שלא לשדרג את מעמדה של המערערת 2 לרשיון ישיבה זמני מסוג א/5. בית הדין אישר את החלטת הרשות להאריך למערערת את תוקפו של רשיון ב/1 כללי שהיה בידיה לשנה נוספת, בנימוק של התרשמות שלילית מכנות הקשר הזוגי בין המערערים.

רקע הדברים וההליכים עד כה

1. המערער 1 הוא אזרח ישראלי, יליד שנת 1943 גרוש ואב לילדים (להלן: המערער). המערערת 2 היא אזרחית הפיליפינים ילידת שנת 1964, שנכנסה לישראל ביום 08.06.2001 כעובדת זרה בענף הסיעוד ברשיון עבודה מסוג ב1 שתוקפו הוארך מעת לעת עד ליום 31.10.2007 (להלן: המערערת), ובתוך כך ביום 14.03.2007 נפטרה מעסיקתה האחרונה של המערערת.

2. בשל הזמן הרב שחלף וריבוי ההליכים והמסמכים שאינם רלבנטיים להליך שלפניי, אתאר להלן רק את הפרטים הנוגעים לעניינים שעומדים להכרעה במסגרת הערעור שלפניי, שהינם שניים: מסקנת הרשות לאחר הראיון האחרון בדבר כנות הקשר בין המערערים, והמועד שבו היתה המערערת זכאית לקבל אשרת ב/1 במסגרת ההליך המדורג.

3. ביום 23.07.2012 פנו המערערים ללשכת הרשות והגישו בקשה להסדרת מעמדה של המערערת מכח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים לרבות בני אותו מין" (נוהל 5.2.0009 להלן: נוהל ידועים בציבור). היינו, משנת 2012, לפני יותר מעשר שנים, מנהלים המערערים זוגיות בליווי ופיקוח של הרשות. לרשות הוגשו תצהירים של חברים ובני משפחה וכן תמונות המעידות על הקשר הזוגי הכן ביניהם, הן בתחילת הדרך הן לאורך ההליך. מאז נערכו למערערים ששה ראיונות לבחינת כנות הקשר ביניהם, במועדים כדלקמן: 10.09.2012, 15.06.2015, 27.09.2017, 16.07.2018, 09.07.2019, 07.07.2020 ובכל פעם הוארכה האשרה של המערערת מסוג ב/1 בשנה נוספת לאחר התרשמות מכנות הקשר.

4. ביום 05.07.2021 ביקשו המערערים לשדרג את מעמדה של המערערת לרשיון ישיבה מסוג א/5, ובאותו מעמד נערך להם ראיון נוסף ובו נקבע כי ההתרשמות מכנות הקשר שלילית. ביום 13.07.2021 ניתנה החלטת הרשות המסרבת לבקשה למתן מעמד למערערת, לאור התרשמות שלילית מכנות הקשר והסתירות שעלו בראיון (להלן: החלטת הסרוב).

5. לב המחלוקת בין הצדדים נוגע לשני עניינים: הראשון הוא העובדה שהחלטת הסרוב התבססה על התרשמות שלילית מכנות הקשר בראיון האחרון, לאחר שבכל הראיונות הקודמים ההתרשמות היתה חיובית, והמערערים טוענים שהדבר נגרם רק בשל בקשתם לשדרוג מעמדה של המערערת, שכן מרבית הנתונים האחרים לא השתנו בין ששת הראיונות הקודמים לראיון האחרון. העניין השני נוגע למהות האשרה מסוג ב/1 שהחזיקה המערערת, כאשר המערערים טוענים כי היא היתה זכאית לאשרת ב/1 במסגרת ההליך המדורג עוד מראשית 2016 עת המציאו את המסמכים הראשונים בדבר התרת נישואי המערערת בפיליפינים, והרשות טוענת כי עד למחצית שנת 2018 החזקתה באשרת ב/1 היתה מחוץ להליך המדורג, ורק אז, לאחר המצאת מסמכי הסף הנדרשים לעניין התרת נישואיה בפיליפינים, נכנסו המערערים להליך המדורג.

6. המערערים אינם חולקים כי עד שנת 2016 לא הציגו מסמך המעיד כי המערערת רשאית להינשא. המערערים מתמקדים במסמך רשמי מבית משפט בפיליפינים, המתיר למערערת להינשא מחדש. מסמך זה הגישו המערערים לרשות בינואר 2016. לשיטת המערערים במועד זה היו זכאים להכנס להליך המדורג. בהמשך למסמך זה, התקבל ביום 02.08.2016 הסבר מנקונסול ישראל בפיליפינים, כי המסמך שצירפו המערערים הוא אישור מבית המשפט בפיליפינים המתיר למערערת להינשא מחדש לאחר שבעלה לא אותר משך 13 שנה. עם זאת ציין כי אין בפיליפיניים מרשם אוכלוסין בדומה לזה הישראלי, ועל כן לא ניחתן לברר אם מדובר בסטטוס רשמי של אלמנה (נספחים 5-6 לתגובת הרשות לערעור).

7. קרוב לשנתיים לאחר שהמערערים הגישו את המסמך המקורי מהפיליפינים, ביום 06.11.2017, התבקשה המערערת להמציא אסמכתא עדכנית מקורית מאומתת ומתורגמת נוטריונית אודות מעמדה האישי (נספח 8 לתגובת הרשות לערעור). ביום 11.03.2018 מסרו המערערים מסמכים לרשות וביום 16.04.2018 נמסרה הודעת הרשות כי המסמך אינו מתורגם ואינו עדכני אלא הוא משנת 2015, והיא חזרה על הדרישה לקבל מסמך עדכני (נספח 9 לתגובת הרשות לערעור). לטענת הרשות, רק במהלך חודש מאי 2018 הוגשו המסמכים, שאושרו על ידי הרשות כמספיקים, ולשיטתה רק במועד זה החלו המערערים בהליך המדורג. המערערים טוענים כי הגישו לרשות בדיוק את אותם מסמכים שהוגשו על ידם בינואר 2016, וכי כבר אז נכנסו, או היו אמורים להיכנס להליך המדורג.

8. ביום 29.08.2021 הגישו המערערים ערר פנימי על החלטת הסירוב. ביום 29.09.2021 החליטה הרשות כי לאחר בחינת מכלול הנסיבות יוארך רשיונה של המערערת מאותו סוג ב/1 בשנה נוספת לצורך בחינה נוספת של כנות הקשר, וביום 04.10.2021 הוארך רשיונה כאמור עד יום 04.10.2022. ביום 28.10.2021 הגישו המערערים ערר על החלטת הרשות לבית הדין לעררים, וביום 30.06.2022 ניתן פסק הדין, שעליו הוגש הערעור שלפניי.

9. פסק הדין קבע, בין היתר, כי קיומו של קשר בין העוררים לא נשלל באופן מוחלט, אלא התעוררו ספקות לגבי כנותו, שלגביהן הוסיף וקבע:

"מעיון בתשתית הראייתית שהונחה מעלה כי ספקות אלה, אינם בלתי מבוססים ונבעו מתשובות העוררים בראיון האחרון שנערך להם [...] הגם שהסתירות בין תשובות העוררים אינן רבות, ברי כי יש להתחשב במהותן ולא בכמותן כאשר מצופה מבני זוג החיים יחד כל כך הרבה שנים כי ידעו פרטים הקשורים בשכרו של בן הזוג או מה אכלו יחד לארוחת הערב שקדמה לראיון. חשוב להדגיש כי סתירות אלה אינן עומדות בחלל ריק ומקבלות משמעות על רקע פער הגילים העומד על 21 שנה ונסיבות הקשורות בעברה של העוררת בישראל שלאחר שהסתיימה תקופת העסקתה החוקית בסיעוד, ונותרה לשהות בישראל שלא כחוק 5 שנים רצופות עד אשר פנתה בבקשה להסדרת מעמדה מכח הזוגיות [...] ממצאים אלה מעלים ספק ולמצער, יש בהם כדי להכביד את הנטל ולהקפיד עם העוררים.

מאחר והחלטת המשיב אינה שוללת מהעוררים את האפשרות לחיות יחדיו, ומאפשרת לעוררת להמשיך לשהות בישראל באופן חוקי ולעבוד בה, הרי שמדובר בפתרון מידתי שאין מקום בנסיבות העניין לקבוע כי מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות במידה המצדיקה התערבות בה [...]

עם זאת, בהתחשב בכך שממילא השנה קרובה לסיום, ועל מנת שלא לעכב את ההליך שלא לצורך, יקדים המשיב את בחינת כנות הקשר ובאם יתרשם הגורם המקצועי מקיומם של ספקות נוספים, יערך ביקור בית ויקויימו שיחות עם המצהירים ורק לאחר מכן, ולא יאוחר מבתוך 45 יום מהיום, תינתן החלטה עדכנית. ככל שיתרשם המשיב כי יש להמשיך בהליך המדורג יוענק לעוררת רישיון ישיבה זמני מסוג א/5 לשנה."

בית הדין לעררים דחה גם את טענות המערערים לגבי זכאותם לקיזוז מהתקופה שבה היה למערערת רשיון ב/1, בנימוק שלפיו בהעדר מסמך על התרת נישואיה הקודמים לא ניתן היה לאשר את הבקשה במועד מוקדם יותר מהמועד שבו הגישו אותם, וכי אילו חשבו המערערים בעצמם שיש להסתפק לצורך כך במסמכים שהוגשו קודם לכן, חזקה שהיו פועלים ומערערים על החלטות קודמות ולא ישנים על זכויותיהם (פס' 11 לפסק הדין).

10. הערעור שלפניי הוגש ביום 01.08.2022, ותגובת הרשות הוגשה ביום 19.09.2022. לאחר הגשת הערעור, וטרם הגשת תשובת הרשות, ביום 5.9.2022, קיימה הרשות למערערים ראיון נוסף לבחינת כנות הקשר, בהתאם לפסק דינו של בית הדין לעררים. בראיון זה התרשמה הרשות שוב מכנות הקשר, ובסיומו שודרג מעמדה של המערערת לרשיון א/5. ביום 19.10.2022 התקיים דיון בערעור לפניי, כיון שבאותו מועד היה בידי המערערת רישיון א/5, למעשה נותר לדון בשאלה האם הסתיימה התקופה בה היו אמורים המערערים לסיים את ההליך המדורג על פי נוהל ידועים בציבור. על כן בסיום הדיון נקבע, בהסכמת הצדדים, כי: "המערערים יגישו בקשה לקיצור ההליך המדורג והמשיבה תיתן בה החלטה מסודרת" ובהתאם יודיעו הצדדים עד יום 29.12.2022 האם התקבלה החלטה והאם יש צורך בהמשך הדיון בערעור.

11. למרבה הצער הרשות לא השכילה לפעול על פי אותה החלטה, לה הסכימה במהלך הדיון ולא קיבלה החלטה על קיצור התקופה במועד שנקבע וגם לו הסכימה הרשות בדיון. ביום 01.01.2023 הגישו המערערים הודעה מטעמם בלבד, שלפיה הרשות התעלמה ממספר הודעות ובקשות ששלחו אליה לצורך קיום החלטתי הנ"ל, וכי ביום 27.12.2022, יומיים טרם מועד העדכון שנקבע בהחלטה, התקבלה ממנה הודעת עדכון שמאשרת את קבלת הבקשה שהגישו לקיצור ההליך המדורג והועברה לירושלים, בלי התיחסות למועד מתן החלטה או להמשך ההליך שלפניי. לפיכך התבקש להמשיך בהליך הערעור. לאור האמור ניתנה ביום 02.01.2023 החלטתי לגבי סדר הגשת הסיכומים בערעור, והוראה למשיבה להימנע ממתן החלטה חדשה בבקשה שהוגשה ולא טופלה במשך שלושה חודשים. לאחר שסיכומי הצדדים הוגשו ניתן עתה פסק הדין בערעור.

תמצית טיעוני הצדדים

טיעוני המערערים

12. המערערים טוענים כי הם מנהלים חיי משפחה מאז שנת 2011 וההליך הפורמלי להכרה בזוגיותם החל ב-19.06.2012 עם הגשת בקשתם למתן מעמד למערערת מכח הזוגיות. לטענתם, הם לא היו מיוצגים בהליך המדורג ופעלו בהתאם להוראות הרשות באופן ישיר, לרבות הגשה חוזרת של מסמכים שכבר הוגשו קודם לכן, והתייצבויות בלשכה כפי שנדרש מהם שוב ושוב למטרת ראיונות ללא ליווי עו"ד, ולאחר כל ראיון התקבלה הודעה על התרשמות חיובית מהקשר ביניהם. רק כאשר ביקשו לשדרג את מעמדה של המערערת מרשיון ב/1 לרשיון א/5, לאחר עשר שנים של התרשמות חיובית מהקשר, טענה הרשות לפתע פתאום כי ההתרשמות מהקשר שלילית, וזאת כאשר דבר לא השתנה.

13. המערערים מוסיפים וטוענים כי רק לאחר מאמצים הצליחו להמציא, בינואר 2016, החלטות שיפוטיות מהפיליפינים ותעודת מצב אישי שאישרו כי המערערת פנויה ורשאית להינשא מחדש, לאחר שבעלה נעלם 13 שנים קודם לכן. לטענתם על אף המצאת המסמכים בשנת 2016, המשיכה הרשות לטפל בעניינם מבלי לעדכן כי המסמך נדחה. בפועל המשיכה המערערת להחזיק ברישיון מסוג ב/1 במשך שש שנים וחצי מינואר 2016 ועד ספטמבר 2022, שרק אז קיבלה אשרה מסוג א/5. תעודת המצב האישי שהגישו בשנת 2016 היתה מבחינתם מספיקה, ולא נטען אחרת על ידי הרשות בזמן אמת, גם לא במכתביה שאליהם הפנתה בסיכומיה. לטענתם עוד, התעודה שהוגשה בשנת 2016 וזו שהוגשה בשנת 2018 הן תעודות זהות לחלוטין. על כן, לטענתם הם זכאים להחשב כאילו ההליך המדורג התחיל בינואר 2016 ובשל התנהלות הרשות נגרם להם שיהוי של שלוש שנים וחצי בהתקדמות ההליך המדורג.

14. המערערים טוענים כי לפיכך, הם זכאים לחישוב התקופות במסגרת ההליך המדורג במשך 7 שנים – כך שבמשך שלוש שנים 2016-2019 היתה המערערת זכאית לאשרה מסוג ב/1 ובמשך ארבע שנים נוספות עד ינואר 2023 היתה זכאית לאשרה מסוג א/5. למרות זאת המערערת קיבלה את האשרה א/5 רק במסגרת הערעור שלפניי כמתואר לעיל, ולפיכך לטענתנם הם עמדו כבר בכל תנאי הנוהל והמערערת זכאית לקבל מעמד של קבע לפיו.

טיעוני הרשות

15. הרשות טוענת כי לאחר שמעמדה של המערערת שודרג לרשיון א/5 התייתר עיקרו של הערעור ונותרה להכרעה רק טענת המערערים כי יש לקזז מהשנים שבהן החזיקה המערערת ברשיון ב/1 מחוץ להליך. בתוך כך, לעניין החלטת הסרוב עצמה טוענת הרשות כי התקבלה כדין בשל התרשמות שלילית מכנות הקשר ולאור סתירות בראיון, ולאור המלצת בית הדין לעררים נערך למערערים ראיון נוסף ביום 05.09.2022 לבחינת כנות הקשר שבסיומו שודרג מעמדה של המערערת לרשיון א/5.

16. הרשות טוענת כי דין הערעור להידחות גם לגבי שאלת מועד תחילת ההליך המדורג, מנימוקי פסק הדין של בית הדין לעררים, משום שלא ניתן היה לאשר את בקשת המערערת טרם שהמציאה את המסמכים המעידים על התרת נישואיה. הרשות טוענת כי האשרה ב/1 שניתנה למערער ת בשנת 2016 היתה מחוץ להליך המדורג, והיא היתה זכאית להגיש בקשה לרשיון א/5 רק במהלך שנת 2021 אחרי 3 שנים ברשיון ב/1 שמנייתן החלה רק בשנת 2018 כאשר המציאה את המסמך הראוי והעדכני לעניין מעמדה האישי. רק בחודש מאי שנת 2018 המציאה המערערת את המסמכים הנדרשים בדבר התרת נישואיה, ואז ניתן לה אישור ב/1 בתוך ההליך המדורג.

17. הרשות טוענת כי הודיעה למערערים שעליהם להמציא מסמכים עדכניים (מכתביה נספחים 8-9 לתגובה), כאמור בפסק הדין, ככל שהמערערים סברו שהיה ניתן להסתפק לצורך הכרה במעמד האישי של המערערת לפי המסמך שהמציאו לרשות בשנת 2016, חזקה עליהם שלא היו ישנים על זכויותיהם, ומערערים על ההחלטה בזמן אמת. הרשות מוסיפה כי אם המערערים יגישו בקשה לקיצור ההליך, בהתחשב בנסיבות, היא תיבחן על ידה.

דיון והכרעה

18. כיוון שפסק דינו של בית הדין לעררים, אישר את החלטת הרשות, אך הורה לה לקיים ריאיון נוסף למערערים, הרי יש לעמוד על טיעוני הצדדים הן לעניין החלטת הסירוב, הן לעניין מועד מניין תחילת ההליך המדורג. אמנם, לאחר הגשת הערעור נערך למערערים ראיון נוסף והיא קיבלה רישיון מסוג א/5, אך בתהליך נפלו מספר תקלות, עליהן יש להתעכב כדי שלא יישנו. על כן אפתח בסבירות החלטת הסירוב, והחלטת בית הדין לאשרה, ולאחר מכן אדון במועד פתיחת ההליך. אך קודם לכן, מספר הערות מקדמיות.

הערות מקדמיות

הערה ראשונה: אין כללים לאהבה

19. בפתח הדברים אציין כי בית הדין שגה בכך, שהניח לרעת המערערים את הפרש הגילאים ביניהם, כעניין המחייב נטל הוכחה מוגבר על זוגיותם. לאהבה ולזוגיות אין כללים בנוגע לגיל, גזע, מוצא ומגדר. מי שמבקש מעמד מכוח זוגיות, צריך לשכנע בקשר זוגי אמיתי. אין להניח הנחות לרעת המערערים לפיהם הפרש הגילאים ביניהם שולל זוגיות כנה או להטיל עליהם נטל מוגבר בשל כך. כפי שקבעתי בפסק דיני בעמ"נ (מינהליים ת"א) 9613-08-20 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 13.04.2021, להלן: עניין פלוני)

"פסק הדין בא להזכיר שאין מתכונת אחת נכונה, ראויה, או נורמטיבית של זוגיות. כמילות השיר של גידי רוזנטל (בביצוע אריק איינשטיין): "האהבה פנים רבות לה" כך גם הזוגיות. אין זוגיות אחת שמי שאינם חיים לפיה, מוטלת ספק בזוגיותם, ובכנות הקשר ביניהם. אין מחלוקת כי המערערים חיים יחד, תחת קורת גג אחת מאז שנישאו, לפני כעשר שנים. במשך כל אותן שנים חים מרינה ודוד זה לצד זו. זו לצד זה. הם מבלים את זמנם יחד, לעיתים בבית, צופים יחד בטלוויזיה, לעיתים יוצאים, חוגגים יחד אירועים וחגים, נוסעים לטיולים משותפים בארץ ובחול, האם זו אינה עדות לזוגיות כנה? ההליך המדורג אמור לארוך כארבע שנים. השניים מצויים בהליך במהלך תשע וחצי שנים, במהלכם, כאמור, תמיד נמצאו יחדיו. האם אין די בכך?"

20. יונתן ברמן, בחיבורו: המבוך, הגירה מעמד וזכויות אדם (שנכתב בשיתוף האגודה לזכויות האזרח, המוקד לפליטים ולמהגרים ורופאים לזכויות אדם, 2015, להלן: ברמן, המבוך)), מפרט לעניין זה (שם, בעמ' 14):

"על מנת להוכיח את כנות הזוגיות ביניהם נדרשים בני זוג להציג בפני משרד הפנים שוב ושוב לאורך שנות ההליך המדורג מסמכים המוכיחים את חייהם המשותפים, כמו חוזה שכירות משותף לדירת מגורים, חשבונות הרשומים על שם שני בני הזוג, תמונות מחיי הנישואין, מכתבים של חברים ובני משפחה, אישורים על קיומו של חשבון בנק משותף וכיוצא באלה. נוסף על הצגתן של ראיות מסוג זה, נדרשים בני הזוג לעבור ראיונות, שבהם הם נשאלים אודות חייהם הפרטיים, לרבות חקירות אודות פרטים אינטימיים בחייהם.

אלא שכל חריגה ממה שנתפס על ידי פקידי רשות האוכלוסין וההגירה כחיי זוגיות נורמטיביים עלולה להוביל אותם למסקנה בדבר פיקטיביות הקשר. זוגות החולקים מטעמים כלכליים, דירה עם אחרים עשויים להיתפס כמי שאינם מקיימים קשר כן; מי שאינם מכירים באופן אישי את קרובי משפחתם של בן הזוג (אם משום שבני המשפחה אינם מקבלים את הזוגיות עם אדם בן דת אחרת או לאום אחר, אם משום שהקשר המשפחתי רופף, אם משום שבני המשפחה אינם שוהים בישראל, ואם בשל אחת ממספר כמעט אינסופי של סיבות אפשריות שמקורן במורכבותם של יחסים משפחתיים), נתפסים כמי שאינם מקיימים זוגיות של אמת.

.....

כאמור, בני זוג, שמבקשים להתחיל בהליך המדורג או שמצויים בעיצומו, נשאלים שאלות אינטימיות על ההרגלים של בני זוגם, ובכלל זה מתבקשים למסור פרטים אודות סידורי השינה שלהם, הרגלי האכילה והבילוי שלהם וכיוצא באלה. סתירות – אמיתיות או מדומות – בפרטים הנמסרים לרשות האוכלוסין וההגירה מעוררות גם הן חשד בדבר פיקטיביות הקשר ועלולות להביא להפסקת ההליך המדורג או לעיכוב בהתקדמותו. פערי גילאים בין בני הזוג מביאים אף הם לחשד בדבר פיקטיביות הקשר.

מקרים רבים מצביעים על כך שחלק מפקידי משרד הפנים מחזיקים, לפחות לצורך קבלת החלטותיהם המקצועיות, בתפיסה רומנטית למדי ביחס לזוגיות...."

(הדגשות שלי – מ' א' ג')

21. כך גם במקרה שלפניי. אדגיש כי המערערים מצויים בהליך הכרה בזוגיות לפני הרשות מזה למעלה מעשר שנים, במהלכם הגישו מכתבים ותצהירים של קרובי משפחה וחברים (שהרשות לא טרחה ולו לפנות למי מהם); תמונות מבילויים משותפים ואף בוצעו להם מספר רב של ראיונות, בכולם, עד הראיון שקדם להחלטת הסירוב, נקבע כי מדובר בקשר זוגי כן (כמו גם בראיון שבוצע בעקבות החלטת בית הדין), זאת על אף שפער הגילאים ביניהם לא השתנה. על כן אין להטיל עליהם כל נטל מוגבר בהקשר זה. כיון שעניין הפרש הגילאים נזכר הן בהחלטות הרשות בהחלטת הסירוב, הן בהחלטה על דחיית הערר הפנימי, כמו גם בפסק דינו של בית הדין לעררים, ניתן היה לקבל את הערעור כבר מסיבה זו.

הערה שנייה: מתן אשרת ב/1 חלף א/5 אינה החלטה מידתית לכשעצמה

22. הערה שנייה נוגעת להחלטת בית הדין לפיה כיון שהחלטת הרשות אינה מונעת מהמערערים לחיות יחד ומאפשרת למערערת לעבוד, בהקנותה לה רשיון מסוג ב/1, הרי מדובר בהחלטה מאוזנת ומידתית. מפרוטוקול הדיון בבית הדין עולה עוד כי כב' הדיינת באפי תם, חזרה ושאלה את המערערים מדוע הם מתעקשים על קבלת אשרה מסוג א/5, בעוד ב"כ המערערים, ציינה ובצדק כי הם זכאים לעמוד על זכויותיהם ולקבל את המגיע להם על פי הנוהל. מפרוטוקול הדיון בבית הדין עולה כי לאחר שהעורר טען שרומה ע"י משרד הפנים ונעשה לו עוול, התנהל השיח המפורט (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בבית הדין לעררים, ש' 25-18 נספח 5 לערעור):

"ב"כ העוררים: אני מתנגדת לשאלת בית הדין, השאלה שנשאל העורר מדוע חשובה לך כל כך תעודת הזהות מקוממת אותי מאוד כי זה כמו השאלה למה אתה עומד על זכויותיך.

הערת בית הדין: השאלה נשאלה נוכח סערת הרגשות הבלתי פרופורציונאלית באולם, כאשר גם ב"כ העוררים מביעה פליאה על סערת הרגשות של העורר. לא מדובר בזוג שנותר ללא רישיון או ללא אמצעי קיום."

23. ראשית, אני סבורה כי אין זה ראוי כי בית הדין יביע דעתו האם סערת הרגשות בה נתון היה המערער היא פרופורציונלית אם לאו, שנאמר בפרקי אבות (ב'-ה') - "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". שנית ובעיקר, המסר לפיו על המערער להסתפק במה שניתן לו, גם אם על פי הדין הוא זכאי לזכויות נוספות, אינו מסר שעל בית הדין להעביר למתדיינים. על בית הדין לבחון את פעולת הרשות על פי הנוהל. נוהל בני זוג קובע מדרג של אשרות ולבסוף קבלת מעמד קבע. בתחילה מקבלת בת הזוג הזרה אשרת ב/1 למשך שלש שנים, ובהמשך אשרת א/5 למשך ארבע שנים (בכפוף להתרשמות חיובית מכנות הקשר). על כן עצם העובדה שהחלטה להשאיר את המערערת במעמד ב/1 מאפשרת לה להישאר לצד המערער ולעבוד, אינה מאוזנת ומידתית רק מכוח עובדות אלו. יש לבחון אם הרשות פעלה על פי התקופות הקצובות בנוהל. בית הדין לא עמד על כך, וגם מסיבה זו היה מקום לקבל את הערעור.

הערה שלישית: התנהלות חזרתית

24. התנהלות הרשות בעניין ההליך המדורג אינה ייחודית למקרה שלפניי. אביא כדוגמא אחת מיני רבות את דברי כב' השופט בועז אוקון, עוד בשנת 2005, בעת"מ (מנהלי ירושלים) 411/05 דוייק חאלדה נ' שר הפנים מדינת ישראל (נבו 15.12.2005):

"לא יעברו שנים רבות ונשפשף את עינינו סביב השאלה איך השלמנו עם מה שברור כבר עתה. הערמת המכשולים הביורוקרטיים היא דרך נוספת לומר את מה שברור מאליו, והוא שבקשות אלה אינן רצויות למשיב. לא ניתן שלא לתמוה בכמה "כלפי חוץ" ביורוקרטי ובכמה "טיעונים" לגליסטיים אנו מוכנים להתעטף ואלו להטים מנהליים ניתן לעשות – כדי למנוע טיפול ענייני בבקשות מסוג זה, החל מהתור הפיסי מול הלשכות, וכלה במסמכים אותם יש להערים אצל המשיב. קיומו של חוק ראוי מחייב מנגנון מתקבל על הדעת, אשר יאפשר להגשימו. קיומו של חוק ראוי עם אמצעים בלתי מתקבלים על הדעת אינו רעה פחותה מאיסור גורף. על מנת שלא נראה בעינינו כרוכלים העוסקים בענייני רישוי כמו בפרקמטיה זולה, מוטב שהחוק יכובד, וטענות של העדר קשר נישואים תקף ואמיתי בין בני זוג הורים לשבעה ילדים, כאשר האחרון שבהם הוא בן שלוש, יהיו מבוססות על טענות של ממש, ולא על שיחה טלפונית שלא נענתה בנוסף למגורים נפרדים לצרכי פרנסה."

25. החלטה זו ניתנה בשנת 2005. שנים רבות עברו והרשות עדיין פועלת בדרכה זו. כפי שציינתי בעניין פלוני, כך עולה מדוחות שנערכו בעניין. הדוח הראשון, משנת 2004: עודד פלר, המיניסטריון – הפרת זכויות אדם בידי מינהל האוכלוסין (האגודה לזכויות האזרח בישראל, נעמה ישובי עורכת, 2004, להלן: פלר, המיניסטריון), שם עומד המחבר על הדברים (בעמ' 32):

"המבקשים לממש את זכותם לחיי משפחה נאלצים לעבור דרך תלאות וייסורים בניסיונם להקנות לבחירי ליבם מעמד חוקי בישראל ולחיות לצדם ביציבות ובבטחון כל המשפחות. עבור משפחות רבות הקשר עם משרד הפנים הוא השתלשלות עניינים סיזיפית – פניות חוזרות ונשנות שאינן נענות, דרישות להשלמת מסמכים המגיעות רק חודשים ואף שנים לאחר הגשת הבקשות, היתקלות חוזרת ונשנית בשרירות, בסחבת ובחוסר סבירות קיצוני בפעולות פקידי לשכות משרד הפנים ובהחלטותיהם. "החוטאים" באהבתם למי שאינו ישראלי משלמים מחיר כבד: שנים של ישיבת ארעי ושל חוסר וודאות; קשיי פרנסה הנובעים מהמעמד הנחות והזמני; תלאות המסע בקרביו של המנגנון הביורוקרטי; ימים של אובדן פרנסה ושעות מורטות עצבים בלשכות מינהל האוכלוסין."

26. אם ניתן היה לקוות שהמצב אולי השתפר, דו"ח משנת 2015, חוזר על עיקרי הדברים. ברמן, המבוך, עומד על כך בעמ' 9 באופן כללי:

"חרף חובתה של רשות האוכלוסין וההגירה לקיים את כללי המשפט המינהלי, התרבות הביורוקרטית ברשות מתעלמת מכללים אלה לעתים קרובות. רוב ההליכים להסדרת מעמד בישראל אינם קצובים בזמן, והטיפול בהם עשוי להימשך שנים רבות. גם כאשר נקצב זמן לטיפול בבקשות ...הרשות אינה עומדת במועדים אלה. חלק מן ההחלטות מתקבלות ללא מתן זכות טיעון מלאה, ורוב ההחלטות הדו"חות בקשות להסדרת מעמד, לוקות בהעדר הנמקה".

ומוסיף, באופן מפורט לגבי ההליך המדורג (בעמ' 13):

"כללי יסוד אלה של הליך ההתאזרחות של בני זוגם של אזרחי ישראל ושל הליך רכישת תושבות של בני זוגם של תושבי קבע הם לכאורה סבירים. אולם בפועל המבקשים לקבל מעמד בהתאם לנוהל נתקלים במהמורות רבות הפוגעות, ולעתים אף מסכלות, את היכולת לממש את הזכויות הקבועות בנוהל..... חשדות ביחס לכנות הקשר מביאים לא רק לדחיית בקשות להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחי ישראל, אלא גם להתארכות הטיפול בבקשות במקרים, שבהם הן אינן נדחות. חשדות בדבר פיקטיביות הקשר בתחילתו של ההליך המדורג יביאו לעיכוב בתחילת ההליך עד להתפוגגותם של חשדות אלה; חשדות כאלה העולים בזמן ההליך, מביאים לעתים להקפאתו. גם אם בסופו של דבר יסתבר כי החשדות בדבר פיקטיביות הקשר היו נטולי יסוד, הדבר לא יביא, ככלל, לקיזוז התקופה שבמהלכה התעכב הטיפול בהליך המדורג מתקופת הארבע שנים וחצי שנקבעה בנוהל. אף על פי שבהתאם לנוהל, לרשות האוכלוסין וההגירה סמכות לקצר את משך ההליך המדורג, ככלל, עיכובים שנגרמו בגלל הרשות עצמה, אינם מביאים להפעלתה של סמכות זו".

והיום, בשנת 2023 דומה שדבר לא השתנה. על כן גם מבחינה זו יש חשיבות לדון בערעור גופו, כדי להבהיר כי יש לדון בפונים לרשות כנדרש, ולא להערים עליהם קשיים בלתי נחוצים.

לאור האמור, אפנה עתה לדיון בערעור גופו.

ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג בשל התרשמות מאי כנות הקשר לאחר קרוב לעשר שנים

27. אמנם המערערת קיבלה רישיון א/5, במסגרת הליכי הערעור, ועל כן לכאורה לא היה מקום לדון בטיעוני המערערים לעניין סירוב הרשות להכיר בקשר הזוגי ביניהם בשל סתירות מעטות שעלו בריאיון שנערך לאחר קרוב לעשר שנים, כשהמערערים ביקשו לשדרג את מעמד המערערת מרישיון ב/1 לרישיון א/5. אולם, כיוון שהרשות במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, מתבססת כמעט באופן בלעדי על הראיונות, אחזור על דברים שאמרתי במקרים אחרים, גם בעניין שלפניי.

28. אין מחלוקת שעל המערערים החובה להוכיח כי הקשר ביניהם כן ואמיתי. המערערים הגישו במהלך השנים תצהירים ומכתבים מבני חברים ובני משפחה קרובה המעידים על הקשר ביניהם. כן המציאו תמונות רבות המעידות על חיים ובילויים משותפים. הנטל עובר לכתפי הרשות, רק לאחר שהמבקשים הכרה הוכיחו את כנות הקשר ביניהם, בראיות מספיקות ברמה הנדרשת בהליך מנהלי, שיש בהן משום שכנוע בדבר כנותו של הקשר הנטען. המכתבים, התצהירים והתמונות בהחלט מהווים ראיות לכך. בין התצהירים ןהמכתבים אלו של ילדי העותר וחברים קרובים, המעידים כולם על קשר זוגי חם ואוהב.

29. כאשר שוללים מאדם זכות כה מרכזית לה הוא טוען, יש לכל הפחות להתייחס לכל הראיות אותן הציג. ככל שהזכות הנטענת היא מבין זכויות האדם המרכזיות, ואין חולק שהזכות לחיי משפחה וזוגיות היא כזו, כך על ההחלטה המינהלית להיות מבוססת ומעוגנת יותר בראיות. חובת ההגינות של הרשות, כמו גם חובתה לבסס את החלטותיה על בסיס עובדתי ראוי, מחייבת לבחון ראיות אלו. הרשות לא עשתה כן. על כן כבר מסיבה זו, יש מקום לבטל את החלטת הסירוב של הרשות, כמו גם את החלטת בית הדין שאישר אותה.

30. אולם במקרה זה הבעייתיות בהתנהלות הרשות נוגעת למסקנות מאותו ראיון שהתקיים לאחר ששה או שבעה ראיונות קודמים (להלן אתייחס לראיון זה כראיון האחרון, על אף שהיה ראיון מאוחר בעקבותיו קיבלה המערערת רישיון א/5), כאשר מרבית הגורמים שהועלו באותו ראיון כבעייתיים, לא הפריעו לרשות להעריך כי מדובר בקשר כן ואמיתי בכל הראיונות הקודמים. כפי שציינתי בפתח הדברים בכל הראיונות שנערכו למערערים בין השנים 2020-2012, נקבע שהקשר ביניהם כן ואמיתי, ביניהם: ראיון מיום 10.9.12 (על פי פס' 7 לתגובת הרשות ההתרשמות מכנות הקשר הייתה חיובית); ראיון מיום 15.6.15 על פי פס' 17 לתגובת הרשות ההתרשמות מכנות הקשר הייתה חיובית); ראיון מיום 27.9.17 (על פי פס' 24 לתגובת הרשות ההתרשמות מכנות הקשר הייתה חיובית); ראיון מיום 16.7.18 (על פי פס' 27 לתגובת הרשות ההתרשמות מכנות הקשר הייתה חיובית); ראיון מיום 9.7.19 (על פי פס' 29 לתגובת הרשות ההתרשמות מכנות הקשר הייתה חיובית); ביום 7.7.20 נערכה פגישה להצגת מרכז חיים ובחינת הקשר (על פי פס' 30 לתגובת הרשות, גם שם ההתרשמות מכנות הקשר הייתה לחיוב). הפעם הראשונה שהייתה התרשמות שלילית הייתה בשלב בו היה צורך בשדרוג אשרת המערערת לאשרת א/5.

31. בהחלטת הסירוב, כמו גם בתגובת הרשות לערר, ובהחלטת בית הדין נזכרו מספר גורמים בהם נימקה הרשות את אי כנות הקשר בריאיון האחרון, מרביתם נתונים שלא השתנו מאז המערערים חיים ביחד: הפרש הגילאים ביניהם, שפת התקשורת ביניהם, העובדה שהמערערת שולחת כספים כל חודש לילדיה ועוד.

32. לאחר כעשר שנים בהליך המדורג נקודת האיזון השתנתה, כך שעל הרשות מוטל נטל גדול יותר כדי להפריך את כנות הקשר, ואין היא יכולה להסתמך בשלב זה על סתירות לכאוריות ושוליות או על אי ידיעת פרטים מינוריים בריאיון בכדי להגיע להחלטה שהזוגיות בין השניים אינה כנה ואמיתית (ראו לעניין זה החלטתי בעמ"נ (מינהליים ת"א) 74712-11-20 ורדה ביטון נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 22.09.2021). יש לזכור, שהחלטת הרשות בעניינם של המערערים היא החלטה רבת השלכות היות שיש בה, ככל שהמדובר בהחלטה שגויה, כדי להפריד בין בני זוג. כך ככלל, כך בוודאי לאחר למעלה מעשר שנים.

33. בפסק דינו של בית הדין לעררים קבעה הדיינת באפי תם (פס' 8 להחלטתה) כי: "עיון בתשתית העובדתית שהונחה לפניי מעלה כי ספקות אלה [בדבר כנות הקשר], אינם בלתי מבוססים ונבעו מתשובות העותרים בריאיון האחרון שנערך להם (כמפורט בכתב התשובה). הגם שהסתירות בין תשובות העוררים אינם רבות, ברי כי יש להתחשב במהותן ולא בכמותן, כאשר מצופה מבני זוג החיים יחד כל כך הרבה שנים כי ידעו פרטים הקשורים בשכרו של בן הזוג או מה אכלו יחד לארוחת ערב בערב שקדם לריאיון".

אני סבורה אחרת. החלטת הרשות לא הייתה מבוססת על תשתית עובדתית נדרשת, ולא הבהירה מדוע אותם נתונים שבעבר לא הפריעו לרשות לראות בקשר כן ואמיתי, מובאים כעת כנימוקים לכך שהקשר אינו כזה. כעת אבחן מה היה לפני הרשות כאשר קיבלה את החלטותיה.

34. החלטת הסירוב ניתנה ביום 12.7.21 וזו לשונה (נספח יב' לתגובת הרשות):

"לאחר בדיקת מכלול המסמכים בתיק, הראיונות שבוצעו לשני בני הזוג ומרכז החיים שהוגש, לא התרשמנו מכנות הקשר בין בני הזוג.

ביום 5.7.21 נערך ראיון כנות קשר לשני בני הזוג בלשכת הרשות בפתח תקוה, בראיון התגלו מספר סתירות מהותיות ואי דיוקים לעניין: הכנסות, עבודה, מתנות, ארוחת ערב.

זאת ועוד, לבני הזוג אין טיולים, אין בילויים ואין יציאות משותפות.

הגב' Fediles שולחת מדי חודש 2,000-1,000 ₪ למשפחתה בפיליפינים.

יובהר כי בני הזוג אינם מדברים ביניהם באותה שפה.

בין בני הזוג ישנו פער גילאים של 21 שנים לטובת הישראלי.

מאחר ולא התרשמנו מכנות הקשר המצדיקה מתן מעמד בישראל על פי נוהל זה, הבקשה לקבל מעמד א/5 תושב ארעי במסגרת נוהל חיים משותפים מסורבת.

תיק הליך מדורג חיים משותפים, נסגר.

על הגב' Nelia Fediles לצאת את הארץ בתוך 14 יום מיום מכתבנו זה"

מעל עשור של חיים משותפים מסתיים בהחלטה לקונית, שמרבית ממאפייניה, היו קיימים בכל הראיונות הקודמים בהם התרשמה הרשות מכנות הקשר (כך פער הגילאים, פערי השפה, העובדה שהמערערת שולחת באופן קבוע כספים לילדיה ובילויים מועטים שנבעו בעיקרם מתקופת הקורונה, כשמכלול המסמכים בתיק כוללים תמונות מבילויים וטיולים רבים שקדמו לפרוץ המגיפה).

35. ב"כ המערערים, הגישה ערר פנימי (נספח יג' לתגובת הרשות). ב"כ המערערים צרפה מכתבים ותמונות שהוגשו בעבר, בהם תמונות על בילויים משותפים קודם לתקופת הקורונה לצד מכתבים ותצהירים עדכניים מחברים ובני משפחה המעידים על הקשר הזוגי החם בין השניים. עוד עמדה על הראיונות הרבים, ועל התקופה הממושכת בה מתנהל ההליך של המערערים לפני הרשות. ב"כ המערערים הדגישה כי על אף שהשוני המרכזי בין הראיון האחרון לראיונות קודמים הן הסתירות שלכורה נפלו, אך כיון שהפרוטוקולים לא צורפו, לא יכולה הייתה להתייחס לכך. עוד הזכירה כי העדר הבילויים והטיולים נובע ממגיפת הקורונה והעובדה שהמערער בקבוצת סיכון.

36. ההחלטה בערר הפנימי ניתנה ביום 29.9.21, ע"י מנהלת לשכת הרשות הפתח תקווה, וזו לשונה (נספח יז לתגובת הרשות):

"בתאריך 5.7.21 בוצע לבני הזוג ראיון כנות הקשר בלשכת הרשות בפתח תקווה בו התגלו סתירות ואי דיוקים בעניין: הכנסות, עבודה, ארוחת ערב.

זאת ועוד, לבני הזוג אין טיולים, אין בילויים ואין יציאות משותפות.

[המערערת] שולחת מדי חודש 2,000-1,000 ₪ למשפחתה בפיליפינים.

יובהר כי בני הזוג אינם מדברים ביניהם באותה שפה

בין בני הזוג פער של 21 שנים לטובת הישראלי.

לאחר בדיקת מכלול המסמכים בתיק, הראיונות שבוצעו לבני הזוג ומרכז החיים שהוגש, הוחלט כי בשלב זה לא ישודרג מעמדה של נליה [המערערת] ומעמדה מסוג ב/1 כללי, יוארך בשנה נוספת, לאחר מועד זה, תיבחן בקשת מרשייך לשדרוג בהתאם לכללים"

37. גם החלטה זו, הזהה כמעט בלשונה להחלטת הסירוב נזכרים כל אותם גורמים בהם לא חל שינוי ושבעבר נקבע לאורם כי הקשר כן ואמיתי. אמנם בהחלטה בערר הפנימי הוחלט להאריך את רישיון ב/1 ולא להפסיק את ההליך, אך הנימוקים והבסיס העובדתי לא השתנו, וגם הפעם הרשות לא מנמקת כיצד היא קובעת את שהיא קובעת לאור הראיונות הקודמים והראיות הקיימות בתיק, לרבות אלו שהוגשו במסגרת הערר הפנימי.

38. אדגיש עוד כי על אף שבהחלטה נאמר כי זו ניתנה לאחר עיון בכל המסמכים בתיק ובכל הראיונות הקודמים אין בכך די. מצופה היה במסגרת החלטה כזו כי הרשות תתיחס למכתבים ולתצהירים הרבים שהוגשו לה, לתמונות, למכתבו של המערער, וכן כי תבהיר, ולו לגבי פערי הגילאים והשפה, כיצד הם מהווים נימוק לאי כנות הקשר, לאחר שבששה או שבעה ראיונות קודמים נקבע, על אף נתונים אלו כי הקשר כן ואמיתי.

39. בערר שהוגש על החלטה זו עמדה ב"כ העוררים על נימוקים אלו. יש להדגיש כי בכתב הערר שהוגש לבית הדין (נספח 2 לערעור), הדגישו העוררים שם, כי הם מגישים את הערר בכדי לעמוד במועדים, על אף שלמרות בקשות חוזרות ונשנות לא קיבלו את פרוטוקול הראיונות (פס' 27 לערר שצורף במסגרת נספח 2 לערעור). המערערים התייחסו בערר להחלטה לעיל בערר הפנימי, שכללה ארבעה נימוקים. הראשון, כי בני הזוג אינם מבלים ומטיילים – לעניין זה טענו המערערים הן בערר הפנימי, הן בערר לבית הדין, כי באותה עת מצויים היינו בעיצומה של מגיפת הקורונה, כאשר המערער נמצא בקבוצת סיכון בהיותו חולה לב (תוך שצורפו המסמכים הרפואיים הרלבנטיים). יש לציין לעניין זה כי המערערים המציאו תמונות שקדמו למגיפה בהם הם נראים מבלים עם חברים, משפחה ובטיולים, תמונות שהמציאו בשנית גם בערר הפנימי.

40. הנימוק השני בהחלטת הרשות בערר הפנימי היה כי בני הזוג אינם מדברים באותה שפה בערר הבהירו המערערים כי המערערת דוברת עברית טובה למדי וכי המערערים מדברים ביניהם בעברית, במהלך כל השנים בהם נקבע כי הקשר ביניהם כן ואמיתי. כך גם לעניין הנימוק השלישי – פער הגילאים, שגם הוא לא השתנה, ועמדתי על כך בהרחבה לעיל. הנימוק השלישי בערר הפנימי נגע לסתירות בדברי המשיבים בראיונות. כיון שלא היו בפני ב"כ המערערים את הפרוטוקולים, במסגרת הערר לא התייחסה לעניין זה.

41. רק בכתב התשובה של הרשות לבית הדין לעררים (נספח 4 לערעור), צורפו הפרוטוקולים מחלק מהראיונות שבוצעו למערערים (הראיונות מהשנים 2012 ו-2015 לא צורפו). עיון בפרוטוקולים מהראיונות, ומהמסקנות שהוסקו מהם (כי הקשר כן ואמיתי), עולה כי החלטת הסירוב של הרשות, כמו גם ההחלטה בערר, ואף החלטת בית הדין לעררים, התעלמו מהחומר שהיה לפני הרשות, וההחלטות לא התבססו על הבסיס העובדתי שהיה לפני הרשות. ואפרט. בראש ובראשונה הרשות התעלמה מכל החומר שהיה בתיק, תצהירים ומכתבים מחברים ובני משפחה לרבות ילדי המערער, אחותו וחברים קרובים, תמונות מבילויים משותפים שצולמו לפני הקורונה. בנוסף, גם אם הרשות לשיטתה מסתמכת בעיקר על ראיונות לבחינת כנות הקשר, הרשות, ולאחריה בית הדין התעלמו מכל הראיונות הקודמים ואפרט.

42. בכל הראיונות שקיימה הרשות למערערים (עד האחרון), וכן בפגישה לקביעת מרכז חיים, ההתרשמות הייתה חיובית.

בפסקה 57 לכתב התשובה של הרשות בבית הדין לעררים הובהרו הסתירות עליהם ביססה הרשות את החלטתה:

"לעוררים נערך ראיון סימולטני, במסגרתו עלו סתירות ואי דיוקים בעניין:

· העוררים אינם מתקשרים ביניהם באותה שפה, שכן העורר אינו דובר אנגלית והעוררת אינה שולטת בשפה העברית

· מהראיונות שנערכו עלו סתירות לעניין הכנסותיו של העורר, שכן העורר טען כי מקבל קצבת פנסיה בסך 6,700 ₪ בעוד העוררת טענה כי מקבל קצבת פנסיה בסך 5,000 ₪. כמו כן העורר טען כי יש לו נכנסות משכירות בסך 6,000 ₪, בעוד העוררת טענה כי לעורר הכנסות משכירות בסך 3,500 ₪.

· העורר טען כי העוררים אכלו לארוחת ערב אורז וירקות, בעוד העוררת טענה כי הם אכלו לארוחת ערב מרק שעועית עם גרון.

· העורר טען כי העוררת מרוויחה כ-3,000 ש"ל לחודש, בעוד העוררת טענה כי היא מרוויחה 5,000 ₪ לחודש.

· העורר טען כי המתנה האחרונה שהוא רכש לעוררת היא בגדי ספורט ונעליים בעוד שהעוררת קונה לו בגדים. העוררת לעומת זאת טענה, כי היא לא קנתה לו בגדים וכי הוא קנה לה בושם ליום ההולדת"

עןד הוסיפה הרשות את עניין הבילויים, הכסף ששולחת העוררת משפחתה בפיליפינים ופער הגילאים בין השניים.

43. אציין ואדגיש שוב, ואפרט בהמשך כי הן עניין השפה בה מתקשרים המערערים, הן לעניין פער הגילאים ביניהם, הן העובדה שהמערערת שולחת כסף לילדיה, לא חל כל שינוי, החל מהראיון הראשון ולכל אורך השנים בהם קבעה הרשות כי ההתרשמות מהקשר היא חיובית. הרשות לא סיפקה כל הבהרה מדוע במהלך עשר שנים, העובדה שהמערערת אינה דוברת עברית כשפת אם, הפרש הגילאים בין המערערים, והעובדה שהמערערת תומכת בילדיה, לא הפריעו לה לקבל החלטות בשורה ארוכה של ראיונות לפיו מדובר בקשר כן ואמיתי, ודווקא לאחר עשר שנים, כשיש להניח כי כישורי השפה והתקשורת רק השתפרו, השתמשה בזאת כנימוק לכך שאין מדובר בקשר כן. ואפרט.

44. בראיון מיום 27.9.17 (נספח ו' לתגובת הרשות לערעור), ראיון שנקבע כי ההתרשמות לגבי הקשר חיובית, לשאלת המראיין האם היא והמערער בקשר על ילדיה, השיבה המערערת כי היא משוחחת עמם מידי יום בשיחת וידאו, והמערער לא עושה כן כי אינו יודע אנגלית. המערער חזר על אותה תשובה בדיוק (שאלה 13). המערערת הוסיפה וציינה כי המערער מעונין שהיא תתגייר אבל קשה לה עם השפה (העברית). והמערער חזר על אותה תשובה גם הוא (שאלה 34). היינו בשנת 2017 התקשורת בעברית בין בני הזוג, כשהמערערת אינה שולטת באופן מלא בשפה והמערער אינו דובר אנגלית, לא הוותה בעיה. לעניין העברית שבפי המערערת, אותו ראיון בוצע בעברית ללא תרגום. אם הרשות סבורה בשנת 2021, אז בוצע הריאיון האחרון, כי העברית שבפי המערערת אינה טובה דיה לנהל תקשורת, היה עליה לקיים את כל הראיונות עם תרגום לשפתה של המערערת. העובדה שכל הראיונות, פרט לאחרון בוצעו ללא תרגום, מעידה יותר מכל, שהרשות לא סברה לאורך השנים כי יש בעיית תקשורת בין השניים הנובעת מפערי השפה. העובדה שהראיון האחרון בוצע עם תרגום, מעידה אולי כי הרשות ניסתה למצוא נימוקים לא מבוססים לדחות את הבקשה.

45. כך גם ציינה המערערת באותו ראיון ב-2017 כי היא שולחת כל חודש לילדיה כ-800 דולר והמערער אישר זאת ואף ציין כי הוא עצמו עושה את ההעברות בבנק הדואר (שאלה 35). ב-2017, עניין זה לא היווה אינדיקציה לאי כנות הקשר ועלה כנימוק להחלטת הסירוב רק בעקבות הריאיון האחרון. מעבר לכך, דווקא העובדה כי המערערת תומכת בילדיה בידיעת המערער, והוא אף מסייע לה בכך, כשיש הסכם ממון ביניהם מעידה דווקא על כנות הקשר ולא להפך.

46. כך סיכמה הועדה הלשכתית בשנת 2017 את הראיונות (בהמשך אותו נספח):

"התרשמות חיובית מכנות הקשר, בני הזוג ענו תשובות זהות, מלבד אי דיוקים שהובהרו בהמשך, בני הזוג מתגוררים יחד בדירתו של מר עומיסי, מנהלים משק בית משותף, מנהלים חשבון בנק משותף בבנק הדואר, וחשבון נוסף על שם הישראלי. הישראלי מקבל קצבת זקנה, בת הזוג עובדת במשק בית במהלך השבוע. בני הזוג נוהגים לבלות עם משפחתו של מר עומיסי. מתארחים ומארחים אותם. לבת הזוג הגב' נליה יש שני ילדים החיים בפיליפינים והיא שולחת להם כסף אחת לחודש.

כאשר בני הזוג נשאלו אודות בעלה של הגב' נליה טוענים כי אף אחד אינו יודע היכן הוא, לטענתם המציאו מסמכים בשנה שעברה על היות והבעל אינו נמצא הגברת אינה יכולה להינשא.

קיים בתיק מסמך משנת 2016 מאומת על ידי קונסול ישראל בפיליפינים בו צוין כי לאחר חיפוש של 13 שנה כנראה בעלה נפטר, המבקשת משוחררת ויכולה להתחתן וזה לא ייחשב ביגמיה.

תיק מועבר להחלטת המטה עקב מצבה האישי של הגב'"

כלומר, הרשות מתרשמת מכנות הקשר למרות פער הגילאים, פערי השפה, והסיוע לילדיה של המערערת בפיליפינים.

47. ראיון נוסף נערך למערערים ביום 16.7.18, גם בסיכומו התרשמו נציגי הרשות באופן חיובי מכנות הקשר (נספח ט' לתגובת הרשות לערעור). אציין בקצרה כי המערערים נשאלו שאלות דומות לאלו שנשאלו בראיון הקודם וענו אותן תשובות. בראיון עם המערער ציין המערער (עמ' 54 לתגובת הרשות לערעור שכן הפרוטוקול אינו מעומד), כי המערערת שולחת כל חודש כסף לילדיה בפיליפינים. המערערת אישרה את הדברים. השניים שבו וציינו כי למעט ביקורים אצל משפחה וחברים אינם יוצאים לבלות. יש לציין שראיון זה נערך שמגפת הקורונה בעיצומה.

48. בסיכום הראיונות מיום 16.7.18 נאמר כך:

"ביום 16.7.18 נערך ראיון מעמיק. בני הזוג ענו תשובות זהות.

ממצאי הראיון: בני הזוג מתגוררים בדירתו של מר שלום, חשבון בנק 1 נפרד על שם מר שלום, אליו מקבל קיצבת זקנה, וחשבון משותף לבהי הזוג בבנק הדואר.

בת הזוג עובדת במשק בית בדירה בתל אביב ובדירה בפתח תקווה.

התרשמות חיובית מכנות הקשר, לבני הזוג חברים משותפים, בחגים נפגשים עם ילדיו ונכדיו של מר שלום. את הוצאות הדירה מר שלום משלם, תשלומי טלפון ואינטרנט בת הזוג משלמת.

בת הזוג שולחת כסף לפיליפינים לילדיה החיים שם אצל דודתה.

לדברי בני הזוג יש הסכם ממון, למר שלום דירה ורכב בישראל ולבת הזוג אדמה בפיעליפינים.

בני הזוג ציינו כי חשבו למסד הקשר ולהתחתן.

סיכום והמלצות: קיימת התרשמות חיובית מכנות הרשר, ממליצה לאשר ב/1 במסגרת ההליך."

כאמור, כל הגורמים עליהם עמדו בהחלטת הסירוב, היו מתחילת הדרך.

49. הראיונות מיום 5.7.21, שהוו את הבסיס להחלטת הסירוב, צורפו גם הם (נספח יא לתגובת הרשות לערעור) ועיון בהם מעלה כי לא השתנה דבר בין ראיון זה לראינות הקודמים. הפעם נשאל המערער באיזו שפה הם מתקשרים (העמוד הראשון לראיון), והשיב כי הם משוחחים בעברית על אף שהעברית בפיה אינה טובה והוא אינו מדבר אנגלית. המערער ציין כי הוא מקבל קצבת נכות בסכום של כ-1,400 שקלים לחודש, וזה בתשובה לשאלה מדוע יש לו תו נכה. המערער עמד על הניתוחים אותם עבר וציין גם את עניין הקצבה. המערער ציין כי בתקופת הקורונה, היות והוא בקבוצת סיכון והיא המשיכה לעבוד ונסעה באוטובוסים, ישנו בחדרים נפרדים אך משהמגפה שככה, חזרו לישון ביחד. לעניין האוכל, המערער נשאל מי עורך ניקיונות ומי בישולים, ןלעניין הבישולים השיב כי שניהם מבשלים וציין כי יום קודם אכלו אורז שהוא בישל, וירק פיליפיני שבישלה המערערת. המערער נשאל לעניין עבודתו, והשיב שהוא בפנסיה ומקבל 6,700 ₪ בחודש, קצבת נכות ועל שתי יחידות דיור מקבל 3,000 שקלים לכל אחת. עם זאת ציין כי מחזיר הלוואה בסכום של 3,000 ₪ לחודש לבנק דיסקונט. המערער תיאר את סדר יומו, וסדר יומה של המערערת, טיפולים רפואיים שעבר, בפרטים דומים עד זהים לראיונות הקודמים. כך גם לגבי תיאור הדירה. גם בראיון זה כמו בקודמים מציין המערער כי המערערת שולחת כל חודש כספים לילדיה. אשר לבילויים מציין המערער כי לאחר הקורונה אבד לו הרצון לצאת, אך כי קודם לכן היו יוצאים יותר. המערער ציין בתשובה לשאלה מה המתנה האחרונה שהבאתם אחד לשני: "קונה לה בגדי ספורט, נעליים. היא קונה לי בגדים".

50. הראיון עם המערערת בפעם הראשונה נערך באמצעות מתורגמנית לשפה הפיליפינית. המערערת נשאלה גם היא כיצד הם מבינים זה את זו ואמרה שמבינה מילים פשוטות ומבקשת ממנו לפעמים להסביר, תשובה שנתנה גם בראיונות קודמים. כל השאלות לגבי מכונית, מקום מגורים, סדר יום, בנקים, עבודה, כולן נשאלו ונענו באופן זהה כמו בראיונות הקודמים, תשובות זהות. השניים נשאלו האם קנו מכשיר חשמלי לאחרונה והשיבו שמזגן. תיארו שהם נוהגים בערב לצפות בסד'רות טורקיות, תיארו במפורט ובמדויק את מצבו הרפואי של המערער וכדורים ששניהם נוטלים. אכן נפלו סתירות. אולם לאור המכלול הן אינן מהותיות. לגבי האוכל נשאלה המערערת מי מבשל ואמרה ששניהם (כפי שגם העיד המערער), וציינה כי ערב קודם אכלו מרק שעועית עם גרון שהמערער הכין. בנוסף, המערערת ציינה ככי הפנסיה של המערער עומדת על 5,000 ₪, אם כי ציינה שאינה בטוחה. עוד ציינה שעל השכירות מקבל 3,500. אולם אם מתייחסים לכך שהמערער אמר שמקבל 6,000 ו-3,000 מחזיר כהלוואה, נראה שהפער קטן הרבה יותר.

51. עיון בראיון מראה שאין מדובר רק בכמות מול איכות כפי שציין בית הדין. המערערים מעורים זה בחייו של זו, יודעים את כל הפרטים הקטנים. חלו שינויים לאורך השנים, בעיקר בשל הקורונה, אולם הם חיים כזוג לכל דבר. את הפער בנוגע להכנסות ניתן להסביר ראשית בפער הקטן, בנוסף, המערערת טענה בערעור כי השיבה 6,000-5,000 והדבר לא נרשם ובנוסף, המערערת ציינה שאינה בטוחה בסכום. אשר לשכירות המערערת טענה שהתייחסה לכל אחת מיחידות הדיור ולא לשתיהן ביחד. לעניין זה יש לציין כי משהראיונות אינם מוקלטים לא ניתן לשלול טענה זו. אשר לאוכל, בית הדין ציין כי בני זוג החיים יחד אמורים לדעת מה אכלו ערב קודם. ובכן, לא על כך קובעים כי הקשר אינו כן לאחר עשר שנות זוגיות. המערערת אישרה בערעור כי התבלבלה והתייחסה למה שאכלו בערב הקודם. מכל מקום בראיונות קודמים נשאלו על העדפותיהם בעניין האוכל והשיבה תשובות זהות, כך למשל שהמערער אוהב לשתות קפה עם דבש. כך גם לעניין המתנות. המערערת השיבה לעניין מתנות יום הולדת, ואילו המערער התייחס לדברים שקנו במהלך השנה. מכל מקום מכלול הריאיון דומה לראיונות קודמים, התשובות זהות וניכר כי המערערים יודעים זה על זה פרטים הידועים למי שחיים חיי זוגיות.

52. על אף שהראיון האחרון כמעט זהה לששת הראיונות הקודמים, הפעם סיכום הראיון (מיום 12.7.21) שונה:

"בני הזוג חיים בדירת הישראלי בפתח תקווה.

הישראלי בפנסיה ובנוסף מקבל קצבת נכות. בת הזוג עובדת בניקיון.

לישראלי חשבון בנק בבנק דיסקונט, בו מנהל את ענייניו הכספיים. בני הזוג פתחו חשבון בנק על שם שניהם בבנק הדואר.

הגב' שולחת מדי חודש 2,000-1,000 שקלים למשפחתה בפיליפינים.

לציין כי בני הזוג אינם מדברים באותה שפה. הישראלי אינו שולט באנגלית ובת הזוג אינה שולטת בעברית.

בני הזוג לא יוצאים, לא מטיילים לא מבלים.

סיכום: בראיון עלו סתירות לעניין: הכנסות הישראלי, ארוחת ערב בערב לפני הריאיון, עבהודת בת הזוג. מתנות."

אני סבורה כי סיכום הראיון אינו מדויק בלשון המעטה. ראשית מדובר בראיון ארוך, ברובו ככולו, לרבות בשאלות מהותיות ענו השניים אותן תשובות. בניגוד לראיונות קודמים בהם חזרו לבני הזוג לברר סתירות לכאוריות, כאן הדבר לא נעשה. בסיכום לא צוין כי העדר הטיולים והבילויים נבע הן ממחלתו של המערער, אך בעיקר בשל הקורונה, דבר שקרה לרבים מאד הבתקופה שלאחר המגפה, כאשר המערערים המציאו לרשות תמונות רבות מטיולים משותפים בתקופה שקדמה לקורונה. ובעיקר עניין השפה. כל הראיונות הקודמים, בהן עלו שאלות מורכבות נעשו ללא תרגום. היינו, הרשות סברה כי העברית בפי המערערת טובה דיה. בנוסף, בראיונות הקודמים בני הזוג ציינו מיוזמתם כי המערער אינו דובר אנגלית והמערערת דוברת עברית אם כי לא בצורה מלאה. אך כאן פתאום הדבר מפריע לכנות הקשר.

53. החלטת הרשות, שהתבססה אך ורק על סתירות בלתי מהותיות בראיון אחד מבין ששה, ולא התייחסה למכלול המסמכים בתיק, היא החלטה בלתי מבוססת, שאינה מעוגנת בממצאים שהיו לפניה. אם הרשות, לאחר עשר שנות זוגיות, ולאור כל התצהירים והמכתבים מפקפקת, בשל התשובות הסותרות בדבר תוכן ארוחת הערב, בזוגיות המערערים, היה עליה לעשות מאמץ ולבדוק את העניין לעומק, למשל, על ידי שיחה עם המצהירים הרבים שאישרו את כנות הקשר.

אולם, כיון שכאמור, לבסוף, בעקבות הערר לבית הדין קיבלה המערערת אשרת א/5, אעבור כעת לעניין שנותר במחלוקת מעשית והוא, מאיזה מועד יש למנות את ההליך המדורג.

מתי אמור היה להתחיל ההליך המדגורג בעניינם של המערערים

54. אין מחלוקת כי בקשת המערערים להכרה במערערת כבת זוגו של המערער הוגשה לרשות בשנת 2012. אין גם מחלוקת כי באותה עת הייתה המערערת רשומה כנשואה, על אף שבעלה נעדר שנים קודם לכן, והמבקשת קיבלה אשרת ב/1 מחוץ להליך המדורג, כדי לאפשר לה לסיים הליך להתרת נישואין בו פתחה בפיליפינים. אין גם מחלוקת כי בינואר 2016, הגישה המערערת אישור רשמי מבית משפט בפיליפינים, מאומת כנדרש, המתיר את נישואיה, בעקבות העדרות בעלה יותר מ-13 שנים. עוד אין מחלוקת כי באוגוסט 2016 הובהר ע"י קונסול ישראל בפיליפינים כי אין בפיליפינים מרשם דומה למרשם הקיים בישראל, ועל כן המערערת לא יכולה להביא תמצית רישום הקובע כי היא אלמנה, וכי די בהיתר שהמציאה כדי לקבוע כי על פי דיני מדינתה היא רשאית להינשא בשנית.

55. המערערים טוענים כי יש למנות את ההליך המדורג מינואר 2016, עת המציאה המערערת את התעודה על מצבה הרשמי המאפשר לה להינשא, ואילו הרשות טוענת ששלחה למערערים מכתב בסוף שנת 2017, ובו ביקשה מסמך עדכני על מצב אישי, ורק עם קבלתו, במאי 2018, יש למנות את ההליך המדורג. העותרים טוענים כי לא קרה דבר בין השנים 2016 ל-2018, כי המסמכים שהוגשו בשנת 2018 הם אותם מסמכים שהוגשו בשנת 2016, ומוסיפים כי לא ידעו אם האשרה שקיבלה המערערת נמנית בהליך המדורג או מחוצה לו. בחינת המסמכים מעלה, כי על הרשות היה להעניק למערערת אשרה בתוך ההליך המדורג כבר בינואר 2016, ומכל מקום לא יאוחר מאוגוסט 2016, ואבהיר.

56. המסמך הראשון שהוגש בינואר 2016 (נספח 8 לערעור) הינו אישור נוטריוני לפסק דין מהפיליפינים, של בית המשפט לענייני משפחה, הקובע כי משבעלה של המערערת נעדר למעלה מ-13 שנים, קיימת חזקה שהוא מת, ועל כן המערערת רשאית להינשא החל מיום 1.6.2015. המערערים הגישו מסמך זה לרשות, והמערערת המשיכה לקבל אשרת ב/1 בכפוף לראיונות שקיימה הרשות עם המערערים. הרשות לא העלתה כל טענה כנגד המסמך. מהאישור הקונסלורי שהוגש באוגוסט אותה שנה עולה כי ייתכן והרשות ערכה בירורים בנוגע למצבה האישי של המערערת (גם אז, ראוי היה להודיע על כך למערערים, או לציין זאת בכתב באופן כלשהו). שכן, ביום 2.8.23 שלח נציג מהקונסוליה הישראלית במנילה, תשובה לפנייה של גב' צפורה ציון בעניין (מכתב הפנייה לא צורף כך שלא ניתן לדעת מה נשאל הקונסול), וכך נכתב (נספח 10 לערעור):

"אין בפיליפינים מרשם אוכלוסין כמו שיש בישראל, כך שאין ביכולתם לבדוק איך הנ"ל רשומה. ישנה לשכה הנקראת NSO. כרגע, רשמית תשובתם היא בדיוק אותה החלטה של בית המשפט: היות ובעלה לא נמצא לאורך תקופה של 13 שנה, הנ"ל בגדר נפטר, אך כמובן שאין זה אומר שהנסטטוס שלה אלמנה (רשמי). זאת רק החלטת בית משפט על מנת לאפשר לגברת המשך חיים את האפשרות לנישואין מחדש".

57. כיון שהרשות לא צירפה את מכתבה שלה, לא ברור מה נשאל הקונסול. מכל מקום, במועד זה כבר היה ברור לרשות, מנציג ישראלי רשמי כי המערערת נחשבת כפנויה לפי דיני הפיליפינים ורשאית להינשא מחדש. גם לאחר מועד זה המשיכה הרשות להעניק למערערת אשרת ב/1 ולקיים למערערים ראיונות כאמור לעיל. הרשות מציינת בתגובתה (פס' 30) כי: "ביום 6.9.16 הוארך רישיונה של המערערת מסוג ב/1 מחוץ להליך המדורג [הדגשה כפולה במקור]". אולם, הרשות לא המציאה כל אסמכתא לכך שציינה זאת לפני המערערים בזמן אמת, שבאותה שעה לא היו מיוצגים. במשך קרוב לשנתיים לא פנתה הרשות למערערים בדרישה כלשהי בנוגע למסמכים שהוגשו. רק בנובמבר 2017, פונה הרשות למערערת ומבקשת מסמך מעודכן על מצב אישי. עיון בסיכום אחד הראיונות מגלה מדוע.

58. מסיכום הראיונות שנערכו למערערים לבחינת כנות הקשר בשנת 2017 עולה כי המראיינת, שהתרשמה, כאמור, מכנות הקשר, לא המליצה על הענקת אשרת ב/1 במסגרת ההליך המדורג, לאור השאלה האם המצב האישי של המערערת מאפשר זאת. עובדת הרשות, שסיכמה את הראיונות ציינה (בסיכום מיום 28.9.17), כי היא מעבירה את עניינם של המערערים למטה, בעקבות שני המסמכים האמורים (מהפיליפינים ומהקונסוליה הישראלית במנילה), מסמכים שהוגשו בינואר 2016 ובאוגוסט 2016 בהתאמה. היינו, רק קיום ראיון תקופתי הנדרש עם חידוש הויזה, הביא לכך שמישהו מטעם הרשות התייחס לאותם מסמכים. רק אז, או יותר נכון כחודשיים לאחר מכן, נשלח אותו מכתב מטעם הרשות הדורש מסמך עדכני על מצב אישי.

59. לו הרשות הייתה מטפלת בעניין בשנת 2016, המערערת הייתה מקבלת אשרת ב/1 בתוך ההליך המדורג כפי שהיה על הרשות לעשות. רק בשל העובדה שהרשות לא טרחה לטפל בעניין, הרי משהפנתה עובדת הרשות את המטה לאותם מסמכים, נשלח מכתב לקבלת מעמד עדכני בסוף 2017. לכן, לא היה מקום לשלוח מכתב זה, בעיקר כך, לאור הבהרת הקונסול, גם היא משנת 2017, כי אין בפיליפינים מרשם תושבים בדומה לישראל, ועל כן כלל לא ניתן להמציא מסמך כאמור. על כן, המועד בו הרשות ידעה כי מצבה האישי של המערערת מאפשר לה להינשא הוא לכל היאוחר עם קבלת הבהרת קונסול ישראל במנילה באוגוסט 2016.

60. זאת ועוד, המערערים טוענים כי המסמכים שהגישו בשנת 2018, הם אותם מסמכים שהגישו בשנת 2016. הרשות טוענת כי המסמכים שהוגשו בשנת 2018 הניחו את דעתה. אולם, על אף שכל ההתכתבות בין הרשות למערערים צורפהף הרשות, בפס' 35 לתגובתה, מציינת כי: "במהלך חודש מאי 2018 הושלמו המסמכים שנדרשו על ידי הרשות." הפעם הרשות אינה מצרפת דבר. היינו, הרשות לא צירפה כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי מדובר במסמכים שונים מאלו שהוגשו בשנת 2016. כחלק מחובת ההגינות של הרשות, חובה עליה להבהיר לפונים אליה, כמו למערערים, את מצבם. בכל מקרה בו הרשות מסרבת לקבל מסמכים, עליה לעשות כן בכתב תוך פירוט וציון המסמכים שהגשתם התבקשה. ככל שנדרשים לרשות מסמכים נוספים או מעודכנים, עליה להודיע על כך לפונים, בהתייחס למסמכים שכבר הוגשו. מכל מקום, משהמסמכים האחרונים הם משנת 2016, ובזמן אמת הרשות לא העלתה כל טענה כנגד אותם מסמכים, יש לקבוע כי אז החל ההליך המדורג.

61. בנוסף, כפי שציינתי בעניין פלוני, חובת ההגינות כוללת גם מידה של חמלה, של ראיית אינטרס הפרט ומתן משקל הולם לו במובן של מניעת בירוקרטיה מיותרת והכבדה מיותרת על תהליכים מורכבים ממילא. זאת ועוד, עקרון ההגינות המבוסס על נאמנות הרשות כלפי הציבור אמור לשמש גורם המסייע לפיתוח מנגנונים שצמצמו את הממד הבירוקרטי בפעולת הרשויות. התנהלות אחרת עלולה להוביל לתחושה של ניכור ועוינות כלפי הרשות, כאשר הפונים חשים כי הרשות לא שקלה כראוי את עניינם, כפי שעולה מסערת הרגשות והתסכול של המערער לפני בית הדין לעררים.

62. היינו, המערערים החלו בהליך המדורג באוגוסט 2016 (אז התקבל מכתב הקונסול), משכל הראיונות באותה תקופה, לרבות משנת 2017, העלו כי קיים, אף לשיטת הרשות, קשר זוגי כן ואמיתי בין המערערים, הייתה צריכה המערערת להחזיק באשרת ב/1 לפי נוהל בני זוג, במשך שלוש שנים, עד אוגוסט 2019. באוגוסט 2019 היה מקום לשדרג את מעמדה וליתן לה אשרת א/5, בה הייתה אמורה להחזיק ארבע שנים, עד לחודש אוגוסט 2023, אז היו המערערים אמורים לסיים את ההליך המדורג, והמערערת לזכות במעמד קבע על פי נוהל בני זוג.

63. כיון שרק בשל העובדה שהרשות לא טיפלה בעניינם במועד, חלפו המועדים האמורים, לא ניתן להאריך עוד את ההליך המדורג. המערערים לאורך כל הדרך עשו את שהתבקשו ושיתפו פעולה עם הרשות. לא ייתכן, כי הרשות, השולטת בלוחות הזמנים בהליך במלואם (בכפוף להמצאת המסמכים על ידי המערערים, שהומצאו באוגוסט 2018 לכל המאוחר), תאריך את המועדים הקבועים בנוהל שקבעה היא עצמה, ללא כל הצדקה. כפי שציינתי בפתח הדברים, עצם העובדה שהייתה אשרה בידי המערערת שאפשרה לה להישאר לצד המערער ולעבוד אין די בה. על הרשות להקפיד על עמידה בנהלים.

סוף דבר

הרשות תעניק למערערת מעמד קבע בישראל כמי שסיימה את ההליך המדורג לא יאוחר מיום 1.11.23.

הרשות תישא בהוצאות המערערים ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 שקלים, בהתחשב בכך שהרשות לא בחנה את הצעת הפשרה לה הסכימה במהלך הדיון. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

5129371

54678313ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ד, 17 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.

5129371

54678313

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

מיכל אגמון גונן 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה