האמא נעצרה והתבקשה להתקשר אל בנה. היא התפללה שהוא לא יענה, אך הטלפון צלצל מתוך מיטתו. הנער נמצא בבגדיו התחתונים על גג הבניין

האם נעצרה והתבקשה להתקשר אל בנה באמצע הלילה, והטלפון של הנער צילצל מתוך מיטתו הריקה. השוטרים זינקו למעלה המדרגות ומצאו אותו מסתתר על הגג.

ערב אחד נקשו שוטרי משטרת ההגירה על דלתות הדירות בבניין המט ליפול בדרום תל אביב. עד מהרה נשמעו צעקות וקולות בכי רמות. חלק מהאנשים נעצרו במקום, חלקם התבקשו להראות מסמכים נוספים.

בדירה בקומה העליונה לא היה איש. השוטרים המתינו, ואכן, עד מהרה הגיעה קלאודיה הקולומביאנית, אחרי העבודה המתישה בבר. לקלאודיה לא היו מסמכים והיא עמדה בפני מעצר, ואז אמרה, אבל חוליו שלי לא יכול להישאר לבדו. הוא רק ב ן 15.

ואיפה חוליו, שאלו שוטרי משטרת ההגירה? קלאודיה משכה בכתפיה.

תתקשרי אליו, הם ציוו.

קלאודיה התקשרה, מתפללת שלא יענה, אך לאן חוליו, תלמיד מצטיין בכיתה ט', יכול היה להרחיק בשעת לילה מאוחרת?

הטלפון של חוליו צלצל מתוך המיטה הריקה, והשוטרים הבינו שחוליו מסתתר בסביבה, בדירה, או במעלה המדרגות.

על הגג החשוף חוליו נמצא רועד מקור בלילה החורפי, בבגדים תחתונים בלבד.

לי הסיפור הזה, כמו סיפורי מעצר אחרים, הזכיר מיד שואה. אמנם אין מה להשוות, ובקולומביה לא מחכה להם גזר דין מוות, אבל האימה שהם חשו, הצורך שלא להיתפס, תחושת חוסר הברירה, הם אחד.

קלאודיה וחוליו נעצרו, וכאן החל מסע לשחרורם. אמנם אין סיבה מהותית להישארותם בארץ, הסברתי להם, אבל טענתי בפני השופט בכלא כי אנו בכל זאת באמצע שנת הלימודים, ומדינת ישראל לא תחסר דבר אם יאפשרו לו לסיים את שנת הלימודים, ואף את לימודי התיכון. עידו, המורה, כתב מכתב מרגש ותמך בבקשה. גם הוא ביקש כי חוליו יישאר עד לסיום לימודי התיכון.

חוליו גם איננו יכול להישאר כלוא בחברת גברים מבוגרים, ולא היה כלא מיוחד לילדי זרים.

קלאודיה וחוליו שוחררו, למרות שחרב הגירוש מתנופפת מעל לראשם, עכשיו לפחות הם קיבלו אשרה זמנית, ואחרי שנים רבות של שהייה בלתי חוקית, חשש ופחד מכל דמות בלתי מוכרת, לפחות בחודשים הבאים חוליו יכול היה לישון בביטחה במיטתו.