יוליה הגיעה לישראל בגיל 16 כ"קורבן סחר".
יוליה גדלה עם אמה שעבדה משחר עד ליל, וסבתה הקשישה. יום אחד חברתה הבוגרת של יוליה, מריה, שכנעה אותה לנסוע איתה לטיול לקייב, עם שני בחורים שהכירה במועדון.
בקייב הוכנסו הבנות לדירה, ממנה לא היו יכולות להשתחרר. הן אולצו להתקשר הביתה ולהיפרד מהמשפחה, ובתוך כמה ימים הוצאו מאוקראינה בדרכונים חדשים, והבטחה לחיים טובים.
יוליה ומרינה החלו מסע ממצרים דרך נסיעה ברחבי סיני, עד שהגיעו לדירת מסתור בדרום תל אביב.
אף שוטר לא עצר את קבוצת הצעירות בדרך. הן חצו את הגבולות מבלי לעורר כל חשד ונכנסו לישראל מבלי שמישהו בדרך ניסה להחזירן "מחשש להשתקעות".
יוליה לא חלמה שכך ייראו חייה החדשים. יוליה קיוותה לצאת מהשיגרה המשעממת של בית הספר וחיים עם הסבתא, הבחורים שלקחו אותה לקייב החמיאו לה, והיא היתה בטוחה שהם יצאו לבלות כמה שעות ויחזרו. מקסימום, אמא שלה תכעס קצת.
יוליה לא חלמה שעתה יתחילו חייה כיצאנית בארץ זרה.
מהר מאוד יוליה הרתה, למרות אמצעי המניעה שנתנו לה. עד שיוליה גילתה את ההיריון, היה כבר מאוחר לעשות הפלה, והיא ילדה את טניה, ולא אחרי הרבה זמן היא ילדה גם את ליילה.
אורח חייה של יוליה לא איפשר לה לדעת מיהם אביהם של טניה וליילה. יוליה ידעה רק דבר אחד, שכך היא לא תמשיך, והיא החלה לתכנן בריחה.
למקום הגיעו אנשי משטרה לא מעטים לקבל טיפולי הרפייה, כפי שהם קראו לשירותים שניתנו במקום, ואחד מהם, עמו יוליה התיידדה, הסכים לעזור ליוליה לברוח מהדירה, יחד עם שתי ילדותיה, ולקשר אותה לארגון סיוע לנפגעות קורבנות סחר מין.
יוליה החלה לעבוד במשק בית וקיבלה טיפול פסיכולוגי בארגון. היא שוכנה בדירת מסתור, יחד עם בנות נוספות, שאת חלקן הכירה בעבודתה הקודמת, גם הן הצליחו לברוח ולקבל מחסה. בארגון הסיוע פעלו להסדרה של אשרת עבודה ליוליה, ולמזלה, באותה התקופה התקבלה בישראל החלטת ממשלה בדבר ילדי זרים.
לטניה הקטנה מלאו 6 באותם ימים, ולכאורה יוליה ובנותיה עמדו בקריטריונים של אותה החלטת ממשלה, לבד מתנאי אחד. יוליה לא נכנסה לישראל באופן חוקי, אלא הסתננה לישראל דרך מצרים.
כאן החלה דרך חתחתים של פניות וקבלת תשובות סירוב, ערעורים ופניה מיוחדת לשר הפנים, שכו יוליה נכנסה לישראל באופן בלתי חוקי בכפיה. לא מרצון חופשי.
ובינתיים יוליה שוב הרתה. הפעם לבן זוג אמיתי, עובד זר ללא אשרה חוקית, אך היתה זו אהבה אמיתית, והם עברו להתגורר יחד.
בשלב הזה היא יצאה מחסותו של ארגון הסיוע, שלא חשו בנוח להמשיך ולהסתיר את אלכס הקטן שנולד, מצד אחד, ולא היו יכולים לחשוף אותו ואת אביו, מחשש פן ייעצרו.
יוליה פנתה אלי, ופנינו יחד לבית הדין לעררים, בערר לקבלת תשובה.
האם משרד הפנים שם לב לפרטים לגבי הבן השלישי של יוליה, או שחשבו כי היה שם מההתחלה, אנו לא הסתרנו, והם לא שאלו, ובמהלך ההתנהלות המשפטית התקבלה תשובה חיובית לבקשה ההומניטארית. יוליה וטניה יקבלו מעמד. בינתיים.
הדבר הראשון שיוליה עשתה היה לנסוע לאוקראינה לבקר את אמה ואת סבתה. הן סלחו לה מזמן וחיכו לה בסבלנות.
בכל שנה המשכנו לבקש גם על שני הילדים האחרים, מכוח השוואת מעמד, וטעמים הומניטאריים, ומאוחר יותר, טניה אף קיבלה מעמד של קבע בישראל, כדי שתוכל להתגייס לצה"ל יחד עם כל חבריה.
כיום טניה היא קצינה בחיל האוויר, וליילה הצעירה ממתינה למעמד של קבע, כדי שתוכל ללכת בדרכי אחותה הגדולה. בעוד ימים לא רבים יהיה בכוחה של טניה לקבל אזרחות ולהעניק אזרחות גם לאמה, יוליה, קורבן הסחר שהשתקמה.
Comentários