<
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפוה"פ 25477-05-11 קניוק נ' שר הפנים פס"ד 27.9.11
ה"פ 25477.05.11
התובע-המבקש: יורם קניוק
הנתבעים-המשיבים: 1. שר הפנים
2. הפקיד הממונה על הרישום, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים
בשם התובע-המבקש: עו"ד יעל כץ מסטבאום
בשם הנתבעים-המשיבים: עו"ד עידית רחמים מנדלבאום, ממונה וסגן בכיר א', פמת"א (אזרחי)
מיני-רציו: * בית משפט מחוזי קיבל עתירה לשינוי סעיף הדת של המבקש במרשם מינהל האוכלוסין מ"יהודי" ל"חסר דת" בקובעו, כי קיימת לאקונה בהסדר המשפטי המצוי בחוק מרשם האוכלוסין ולכן זכות היסוד לחופש מדת מכריעה את הכף לקבלת בקשת התובע. * משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש הדת * משפט חוקתי – מרשם האוכלוסין – רישום * משפט חוקתי – מרשם האוכלוסין – תוכנו * משפט חוקתי – חוקי יסוד – השפעתם * פרשנות – דין – הסדר שלילי * פרשנות – דין – כללי פרשנות . המרצת פתיחה לסעד הצהרתי לפיו התובע הינו חסר דת. העתירה היא לשינוי סעיף הדת במרשם מינהל האוכלוסין מ"יהודי" ל"חסר דת". . בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן: סעיפים 19ג(א) ו-19ד לחוק מרשם אוכלוסין קובעים, כי שינוי בפרט רישום של תושב יירשם על פי מסמך שנמסר לפי הסעיפים 15 או 16 או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי; מבלי לפגוע באמור בסעיף 19ה או בסעיף 23, לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון. החוק אינו מתייחס למקרה בו אין סמכות לרשות שלטונית כלשהי להנפיק תעודה ציבורית בכל הנוגע לסעיף הדת במרשם, כאשר ברצון הפרט לשנות את סעיף דתו מדת פעילה ל"חסר דת". לקונה קיימת במקום שהסדר משפטי הוא בלתי שלם, וזועק להשלמה, וכאשר אי שלמות זו נוגדת את תכליתו של ההסדר. החוק הרלבנטי למקרה דנן דורש תעודה ציבורית, אך אין גוף שמוסמך להנפיק תעודה המעידה עליו כ"חסר דת". השלמת הלקונה נעשית על פי סעיף 1 לחוק יסודות המשפט הקובע, כי אם ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. בפני בית המשפט בעתירה זו דרישה לחופש מדת כהגדרה עצמית לצורך המרשם. החופש מדת הינו חופש הנגזר מכבוד האדם, המוגן בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. לפיכך, בהינתן לקונה בחוק, זכות היסוד, תכריע ותטה את הכף לטובת התובע, בבואו להגשים את הגדרתו העצמית גם במרשם.
פ ס ק ד י ן
הנושא
1. בפניי תביעה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה לסעד הצהרתי לפיו התובע הינו חסר דת. העתירה היא לשינוי סעיף הדת במרשם מינהל האוכלוסין מ"יהודי" ל"חסר דת".
רקע עובדתי
2. התובע סופר במקצועו, זכה, בזכות כתיבתו, להכרה ולהוקרה בישראל ומחוצה לה. לפי "לקסיקון הספרות העברית החדשה" עורך אחראי : יוסף גלרון-גולדשלגר
התובע גדל ונתחנך בתל אביב, בה למד בבית-הספר 'תיכון חדש'. בימי מלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח. לחם בחזית ירושלים ונפצע. הוא כותב בעיתונות הישראלית רשימות בעלות אופי סיפורי, ועוסק בביקורת תיאטרון. פרסם מספר רב של ספרים וסיפורים. "כותב למבוגרים ולצעירים (ב-1979 זכה בפרס 'זאב' עלספרו "הבית שבו מתים הג'וקים משיבה טובה") כמו כן זכה יורם קניוק בפרס נשיא המדינה (1998), פרס ביאליק לספרות יפה (1999) פרס ברנר (1987) ובצרפת זכה ב Prix de Droits de l'Homme (פרס זכויות האדם) וב-Prix Méditerranée Etranger. ספרו "תש"ח" זיכה את יורם קניוק בפרס ספיר לשנת 2010. ב-1996 הופק הסרט הדוקומנטרי של עפרה שראל-קורן "הבית בו מתים הג'וקים בשיבה טובה" על חייו ויצירתו של יורם קניוק. ספריו תורגמו לשפות רבות. "
3. התובע מעולם לא הגדיר עצמו כיהודי דתי, ולא הקפיד על שמירת מצוות מימיו. עקב נישואיו של המבקש עם בת העדה הנוצרית, הוגדר נכדו כ"חסר דת". כאקט הזדהות ומתוך כך שלטענתו נקעה נפשו מהיהדות בצורתה הנוכחית, ומפאת חוסר רצונו להמיר דתו לדת שונה, ביקש בתאריך 17/11/10 לשנות את הרישום במרשם האוכלוסין (להלן: "המרשם") מ"יהודי" – ל"חסר דת" (נספח א' לכתב התשובה מטעם המשיבים). בקשתו נדחתה מכיוון שלא צורפה לבקשה תעודה ציבורית כאסמכתא לבקשה. גב' ריקי פרץ סעדיה מנהלת מח' מרשם ודרכונים כתבה ביום 17.11.10 לבאת-כוח התובע בהתייחס לבקשתו לתיקון המרשם, כי בהתחשב בכך שהתובע "נרשם ברישום הראשוני בפרטי הדת יהודי, כיום לצורך תיקון פרט זה עליו להמציא תעודה ציבורית אשר במקרה זה הינה פס"ד". ראו נספח ב' לכתב התשובה מטעם המשיבים.
4. בעקבות תשובה זו, הוגש ההליך הנוכחי בתאריך 15/05/11. כתב תשובה מטעם המשיבים-הנתבעים הוגש בתאריך 07/07/11. כתב תגובה לתשובה מטעם התובע הוגש והתקבל בתאריך 08/09/11. בתצהיר מתאריך 8.9.11 כתב התובע (בכתב ידו), כי הוא עומד על בקשתו כפי שנוסחה בכתב התביעה כי הוא "היום כבר למעלה מבן 81, לא בריא, ומאוד מבקש לקבל החלטה בענייני בקרוב מאוד... בקשתי חשובה לי מאוד".
הפלוגתאות
5. התובע מצביע על זכויות יסוד וערכי היסוד, אשר מכוחם הוא עותר להעניק לו את החופש מהגדרתו כיהודי במרשם. הוא סומך ידיו על זכות החופש מדת (ס' 9-10 להמרצת הפתיחה). המשיבים טוענים (שם, ס' 12), כי על התובע מוטל הנטל לשכנע באמיתות כוונתו בבואו לשנות את המרשם הנוגע לדתו (ע"א 448/72 ישעיהו שי"ק נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד כז(2) 3 (29/04/73)), להלן: "הלכת ישעיהו שיק"). כן, שבו והזכירו הנתבעים את חשיבות המרשם ככלי שיש להותירו מחוץ למחוזות המחאה (בג"ץ 147/70 זיגי שטדרמן ואח' נ' שר הפנים, פ"ד כד(1) 766 (02/07/70) (ס' 10-17 לכתב התשובה מטעם המשיבים). בכתב התשובה של התובע לתגובת הנתבעים, הוא טוען כי תנאי הנתבעים מתקיימים במקרה דנן ועל כן מן הראוי לרושמו כחסר דת ולהעניק לו את הסעד המבוקש ללא דיחוי (ס' 3-4 לכתב התשובה). בכל מקרה סבורה באת-כוח התובע, כי אין בתגובה בכתב שהגישו הנתבעים כדי לבסס, מבחינה עובדתית, ספק כלשהו בכנות טענות התובע ובתום ליבו.
בסיכום עמדתם כותבים המשיבים (שם, ס' 18), כי הם "משאירים את הבקשה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו התובע הינו חסר דת, לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד ולהכרעתו בהתאם לנסיבות הספציפיות ועל פי פסיקת בית-המשפט העליון... המשיבים מודיעים לבית-המשפט כי במידה ויינתן פסק דין המצהיר כי התובע הינו חסר דת, יפעלו המשיבים בהתאם ויתנו לכך ביטוי ברישומיהם" (שם, ס' 19 סיפא).
החוק וחסרונו
6. החוק הרלוונטי לענייננו הינו חוק מרשם אוכלוסין, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). ס' 19ג(א) וס' 19ד קובעים (בהתאמה):
19ג(א): "שינוי בפרט רישום של תושב יירשם על פי מסמך שנמסר לפי הסעיפים 15 או 16 או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי...";
19ד: "מבלי לפגוע באמור בסעיף 19ה או בסעיף 23, לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון".
7. החוק אינו מתייחס למקרה בו אין סמכות לרשות שלטונית כלשהי להנפיק תעודה ציבורית בכל הנוגע לסעיף הדת במרשם, כאשר ברצון הפרט לשנות את סעיף דתו מדת פעילה ל"חסר דת".
8. האם בפנינו לקונה בחוק? הלקונה קיימת במקום שהסדר משפטי הוא בלתי שלם, וזועק להשלמה, וכאשר אי שלמות זו נוגדת את תכליתו של ההסדר (א' ברק, "היצירה השיפוטית לסוגיה: פרשנות, השלמת חסר ופיתוח המשפט", הפרקליט לט (תש"ן) 267, 269 וכן בש"פ 4972/07 עאטף פואז נ' מדינת ישראל, [פורסם במאגרי המידע המשפטיים] [פורסם בנבו], 20/03/08). החוק הדורש תעודה ציבורית, אך אין גוף שמוסמך להנפיק תעודה המעידה עליו כ"חסר דת".
תפקיד הרשם
9. תפקיד הרשם – לרשום. תפקידו של הרשם הינו תפקיד טכני אשר בודק האם תעודה מזויפת בצורה בולטת לעין, אם לאו (בג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר-הפנים, פ"ד יז(1) 225, 249 (1963), בג"ץ 4916/04 זלסקי נ' שר הפנים, [פורסם במאגרי המידע המשפטיים], [פורסם בנבו], 19/06/11 וכן בג"ץ 10533/04 איל ויס נ' שר הפנים, [פורסם במאגרי המידע המשפטיים], [פורסם בנבו], 28/06/11).
השלמת הלקונה
10. השלמת הלקונה נעשית עפ"י ס' 1 לחוק יסודות המשפט תש"ם-1980: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".
11. בפנינו דרישה לחופש מדת כהגדרה עצמית לצורך המרשם (שהרי חופש הפולחן נתון לתובע באין מפריע). החופש מדת הינו חופש הנגזר מכבוד האדם, המוגן בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו (ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600, 06/07/99), וראו גם סעיפים 12-13 להלן. לפיכך, בהינתן לקונה בחוק, זכות היסוד, תכריע ותטה את הכף לטובת התובע, בבואו להגשים את הגדרתו העצמית גם במרשם. בכגון דא אינני רואה צורך להטיל על המבקש נטל מלבד הבאת בקשתו בפני בית המשפט. לא לחינם הרחיקו המשיבים והביאו אסמכתאות מהמשפט הישראלי טרם קבלת חוקי היסוד. לטעמי, לאחר חקיקת חוקי היסוד, ובמיוחד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אין זה מן הראוי להטיל נטלי הוכחה על המבקש להגדיר עצמו כ"חסר דת", כאשר הסוגיה הנדונה הינה סוגיית הגדרה עצמית מכוח הזכות לכבוד. בענייננו אין מחלוקת בדבר תום ליבו של התובע והמשיבים לא חלקו על העובדות הנטענות על-ידיו ולא בקשו לחקור אותו על תצהיריו. הן הפקידה המוסמכת במשרד הפנים (ראו לעיל סעיף 3 סיפא) והן באת-כוח המשיבים הסכימו בענייננו שפסק-דין של בית-משפט מהווה אסמכתא מתאימה לרישומו של התובע כחסר דת, בהעדר רשות אחרת המוסמכת להוציא תעודה ציבורית לעניין זה, והשאלה היחידה הטעונה הכרעה היא האם הוכיח התובע את רצינות כוונותיו. בנסיבות שתוארו כאן, וגם לפי הלכת ישעיהו שי"ק ברור שהתובע עמד בנטלים המוטלים עליו מכוח הפסיקה שצוטטה על-ידי המשיבים.
12. בעניין ישעיהו שי"ק הדגיש בית-המשפט העליון (מפי השופט צ' ברנזון), בעקבות בג"צ 4/69 בן מנשה נ' שר הפנים פ"ד כד(1) 105 (28.1.1970), כי שמורה הזכות לאדם שלא להשתייך לשום דת או לאום וכשהוא מצהיר על כך יישארו פרטים אלה ריקים במירשם האוכלוסין.
במאמרו של פרופ' שמעון שטרית בנושא חופש דת בישראל
Prof. Shimon Shetreet, Freedom of Religion in Israel
מזכיר המחבר המלומד כי כתב המנדט (סעיפים 2, 13-18) וה-Palestine Order in Council (סעיפים 83 ו-17(1)(a)), שניהם מ-1922, הבטיחו את חופש הדת, הפולחן והמצפון. כדבריו:
The Palestine Mandate of 1922 contained a number of provisions ensuring freedom of religion and conscience and protection of holy places, as well as prohibiting discrimination on religious grounds. Further, the Palestine Order in Council of that same year provided that "all persons ... shall enjoy full liberty of conscience and the free exercise of their forms of worship, subject only to the maintenance of public order and morals." It also lays down that "no ordinance shall be promulgated which shall restrict complete freedom of conscience and the free exercise of all forms of worship."1 These provisions of the Mandate and of the Palestine Orders in Councils have been recognized in the Israeli legal system and are instructive of Israeli policy in safeguarding freedom of conscience and religion.
לגבי מגילת העצמאות אומר בהקשר זה פרופ' שטרית:
Israel's Declaration of Independence, promulgated at the termination of the British Mandate in 1948, is another legal source that guarantees freedom of religion and conscience, and equality of social and political rights irrespective of religion
בהמשך מציין המחבר כי החופש מדת גם היא זכות שמדינה דמוקרטית חייבת להבטיח לאזרחיה, ובלשונו:
" The democratic state must promise and preserve the freedom of religion, which is defined as the freedom of any religion to maintain its religious activity and the freedom of any person to maintain his faith and religion and to fulfill its commandments and rituals10. Another right that a democratic state must promise is the freedom from religion, which is the freedom of any person not to fulfill the commandments of the religion. The private person is not obliged to any religious duty, religious institute, or religious ritual, he is free of any religious restriction, and he has every right of speech, belief and equality in front of the law"
(הדגשה הוספה).
מדברים אלה ברורה גם הזכות להרשם כחסר דת מקום שמתנהל מרשם בנושא דת.
13. מספר רב של אמנות בינלאומיות הכירו בחופש המחשבה, המצפון והדת. ראו למשל:
סעיף 18 של ה- International Covenant on Civil and Political Rights (1966)
סעיף 9 של ה-Convention for the Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms (1950) ,
כפי שתוקנה ב-1970, 1971, 1990, 1998
סעיף 10 של ה-Charter of Fundamental Rights of the European Union (2010)
ההכרה האוניברסאלית בזכויות אלה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין ישעיהו שי"ק.
סעד
14. בענייננו, הרשם עשה את תפקידו נאמנה. תפקידו הינו לרשום, הא ותו לא. אין בידינו לדרוש שינוי במרשם בסעיף הדת ללא תעודה ציבורית מתאימה, ובצדק הפנה הרשם את התובע לבית המשפט לקבל סעד הצהרתי.
15. בהסתמך על השיקולים דלעיל, אני מקבל את התביעה. ניתן בזאת פסק-דין המצהיר כי התובע הינו חסר דת. בהסתמך על הודעת באת-כוח המשיבים לבית-משפט זה יתקן הרשם מכוח פסק-הדין הנוכחי את הרישום במרשם בסעיף הדת של המבקש ל"חסר דת". אין צו בדבר הוצאות.
ניתן היום, כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.
5129371
54678313
5129371
54678313
5129371
54678313
גדעון גינת 54678313-/
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
Comments