פסק דין תקדימי לרישום אנשים חסרי דת

תביעה תקדימית לרישום אנשים חסרי דת

ברישום במירשם האוכלוסין של מדינת ישראל, מופיעים פרטי הדת והלאום של כל תושבי המדינה. מבחינת האזרחות, מדובר באזרחות ישראלית, אולם מבחינת השיוך הלאומי, אין הפרדה, ומי שהוא יהודי בדתו, הוא גם יהודי בלאומיותו. בישראל, אין הפרדת דת ממדינה, כידוע.

היה זה הסופר יורם קניוק שביקש בשנת 2011 להירשם כ"חסר דת", כמעמדו של נכדו.

יורם קניוק ביקש להירשם בדתו כ"חסר דת" אולם להישאר יהודי בלאומיותו.

עו"ד יעל כץ מסטבאום היתה עדה למצוקה האישית שחש קניוק כאשר בתחילה, נרשם הנכד כ"נוצרי", למרות שלא השתייך כלל לדת הנוצרית..

הרישום כנוצרי בתחילה, שהתבצע למורת רוחם של הוריו של הנכד, נעשה בניגוד לדין, מאחר ויש לרשום את הילוד, עד הגיעו לגיל שנה, בהתאם להצהרת ההורים, או כשייך לדת מסוימת בהתאם לשיוך הרישמי, או כ"חסר דת", ולא לכפות עליהם הר כגיגית שיוך דתי כלשהו.

ואכן, התערבותה של עו"ד יעל כץ מסטבאום, הביאה לשינוי מיידי של סעיף הדת, ל"חסר דת".

בצעד של הזדהות עם הנכד, וכן כמחאה כנגד הידרדרותה של הדת היהודית בימינו, ביקש יורם קניוק להיחשב גם הוא כ"חסר דת", כפי שהצהיר בתביעתו:

" התובע אינו יכול להציג בפני המשיבים תעודת המרה, שכן אין הוא ממיר את דתו לדת אחרת. התובע מבקש לצאת מן הדת היהודית, והוא מצהיר על כך בכל הזדמנות שניתנת שלו. התובע גורס כי לחם על הקמת מדינה יהודית-עברית שבבסיסה עמדה מגילת העצמאות, ועתה חש הוא כי הדת היהודית של העת האחרונה מייתרת ומורדת בה, ומתירה את הקשר בין הישראלים לבין היהודים בתפוצות שאינם משויכים לדת היהודית הקיצונית של היום. התובע מרחיק ואומר כי אין בו רצון להיות חלק מ"איראן יהודית".

פקידי משרד הפנים סרבו לשנות את הרישום, מפני שנוהלי משרד הפנים לעניין שינוי פרטי הדת והלאום במירשם האוכלוסין, דורשים "תעודה ציבורית" המעידה על השינוי. אם אדם מתנצר או מתאסלם, הוא ממציא תעודה מן הכנסיה או מן הקאדי, על המרת הדת.

מאין ימציא אדם "תעודה ציבורית" המעידה כי הוא עזב את דתו, ועתה הוא "חסר דת"? מבחינת החוק הקיים, אין בנמצא גוף ציבורי כלשהו שיש בידו לאשר זאת.

במאי 2011 הגישה עו"ד יעל כץ מסטבאום תביעה בשם יורם קניוק תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפסק דין הצהרתי כי הוא חסר דת.

תביעתו של יורם קניוק התקבלה, ובפסק הדין של כבוד השופט גדעון גינת, מיום 27.09.2011, נקבע כי אכן, קיימת לקונה בשאלה זו, ועל כן בית המשפט המחוזי ממלא אחר בקשתו של יורם קניוק ומורה למשרד הפנים לשנות הרישום כדרישותו:

"החוק אינו מתייחס למקרה בו אין סמכות לרשות שלטונית כלשהי להנפיק תעודה ציבורית בכל הנוגע לסעיף הדת במרשם, כאשר ברצון הפרט לשנות את סעיף דתו מדת פעילה ל"חסר דת".

8. האם בפנינו לקונה בחוק? הלקונה קיימת במקום שהסדר משפטי הוא בלתי שלם, וזועק להשלמה, וכאשר אי שלמות זו נוגדת את תכליתו של ההסדר (א' ברק, "היצירה השיפוטית לסוגיה: פרשנות, השלמת חסר ופיתוח המשפט", הפרקליט לט (תש"ן) 267, 269 וכן בש"פ 4972/07 עאטף פואז נ' מדינת ישראל, [פורסם במאגרי המידע המשפטיים] [פורסם בנבו], 20/03/08). החוק הדורש תעודה ציבורית, אך אין גוף שמוסמך להנפיק תעודה המעידה עליו כ"חסר דת". ...

10. השלמת הלקונה נעשית עפ"י ס' 1 לחוק יסודות המשפט תש"ם-1980: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל"...

15. בהסתמך על השיקולים דלעיל, אני מקבל את התביעה. ניתן בזאת פסק-דין המצהיר כי התובע הינו חסר דת." [ההדגשות הוספו]

לאחר מכן, הגשתי עתירה אל בית המשפט העליון, בשמם של 42 אנשים ובהם אישי ציבור, סופרים ואמנים, כמו, ירון לונדון, תמר זנדברג, עמוס אמיר, איל גרוס ועודד כרמלי, בה טענו כי דרך המלך לרישום כ"חסר דם", איננה יכולה להיות פסק דין הצהרתי, כמילוי של לקונה בחוק.

בבג"ץ 9201/12, הציע בית המשפט העליון כי נושא חישוב זה יבוא לידי שינוי בחקיקה ראשית בכנסת, ולא כתוצאה מפסק דין, ועל כן העתירה נמחקה.

בעקבות התביעה התקדימית של עו"ד יעל כץ מסטבאום הוגשו על ידה תביעות נוספות של אחרים, צעירים בעיקר, שהלכו בעקבות יורם קניוק ומחקו את רישום סעיף הדת, ואף הלאום במירשם האוכלוסין.