הילד שאומץ בניגוד לדין

שמש חורפית נעימה מציפה את החצר המרוצפת בכלא מעשיהו. ניגוד משווע בין הנעימות הסביבתית, לבין הנסיבות הקשות של המקום. קבוצות של גברים מתגודדות בשעת "השהייה בחוץ" המבורכת, מהם מי שמעביר את הזמן בשיחות, מי שמנצל את הזמן למשחק כדור, ומי שמודד את החצר בצעדי ריצה קלים, הלוך ושוב. רובם יושבים ובוהים בנעשה.

אני נשלחת לחצר הזו להמתין ללקוח, וכמו תמיד ניגשים אלי חלק מהאסירים, דוחפים לידי מסמך מקופל שאת תוכנו אין הם מבינים, אך את תמציתו הם אומרים כמנטרה. "השופט אומר שאני הולך הביתה. יש מה לעשות?" הם שואלים.

כך גם ניקולאי, בחור ספורטיבי כחול עיניים ונאה.  אני מעיינת בהחלטת השופט, ומגלה בה שניקולאי מספר בו על בנו שנעלם בפנימייה, ואין הוא רוצה לעזוב את הארץ בלי שהוא יודע מה עלה בגורלו. "האמא לא טובה", הוא קובל בפני, "אבל אני אוהב אותו. אני חגורה שחורה קראטה ואני מאמן אותו ככה. אני רוצה לקחת אותו איתי למולדובה. שם יש אמא שלי מטפלת בו יופי".

השופט מציין ביבושת את עובדת היותו של ניקולאי אבא לילד ישראלי, עם הרבה סימני שאלה, שהרי ניקולאי מספר זאת ללא כל הוכחות. אין הוא רשום כאביו של הילד, כי לא נעשתה בדיקת רקמות להוכחת טענתו, מה גם שהאמא היתה נשואה באותה עת לאחר.

הטיסה של ניקולאי מחר בבוקר, אני מיד מגלגלת בראשי את לוחות הזמנים ומחליטה לקחת מניקולאי בו במקום תצהיר מפורט בן כמה עמודים של כל סיפור חייו בישראל, הזוגיות הכואבת עם אמו של הילד, אלכס, תהליך הוצאתו מהבית, למרות שניקולאי טען שוב ושוב בפני רשויות הרווחה כי הוא יכול לקחת את אלכס הצעיר יחד איתו לרומניה.

כשלאלכס מלאו ארבע הוא הוצא למוסד כלשהו, שם ניקולאי לא הורשה לבקר את אלכס. "לך מכאן" גירשו אותו. "אין לך תעודת זהות, ובכלל אתה לא רשום כאן". כמו תמיד בחייו, ניקולאי השיג את מבוקשו בדרכים עוקפות. הוא התיידד עם השומרות והן הירשו לו להגיע ולשחק עם אלכס, אחרי שעות העבודה. אלכס שמח עם אביו עד השמים.

עד שיום אחד אלכס לא היה יותר ב"פנימייה". הוא עבר למקום אחר נאמר לניקולאי, אך הוא לא ידע לומר להיכן. "גם לאמא הם לא אמרו".

בו ביום הגשתי עתירה מינהלית אל בית המשפט המחוזי לעיכוב הטיסה שלו, תביעת אבהות בבית המשפט השלום בבאר שבע, מקום מגוריהם של ניקולאי והאמא, וגם איזושהי יריה באוויר של תביעה בתיק אימוץ, לעצור את כל ההליכים ככל ומתקיימים בעניינו של הקטין.

שלושת ההליכים התנהלו במקביל. הטיסה שלו עוכבה, ניתנה החלטה מהירה לביצוע בדיקת הרקמות, והסתבר שהילד נמסר לאומנה לפני כמה חודשים, והוא בדרך לאימוץ על ידי משפחת האמנה. האימוץ לא הוכרז, אך הקטין כבן ה – 5, כבר שהה בבית המשפחה ונקלט על הצד הטוב ביותר.

ההליכים זורזו ובתביעת האבהות התברר שאכן ניקולאי הוא אביו של אלכס.

הטיסה שעוכבה עד לתשובה בבדיקת הרקמות, בוטלה עד לתום ההליכים המשפטיים בשאלת האימוץ, וניקולאי אף שוחרר מהכלא. ההליכים הללו בבית משפט השלום שכללו עדויות רבות של אנשי רווחה, האם ידעו או לא ידעו שקיים אבא כשיר בתמונה, האם האמא סיפרה להם בפגישות על דבר קיומו של ניקולאי, ואם כן, ואכן העניין הוכח מעבר לכל ספק, מדוע בבקשה לצו אימוץ הם כתבו "אב בלתי ידוע", ולא יידעו את ניקולאי, אליו הם היו יכולים להגיע ללא כל קושי?

הליכים בבית משפט השלום התארכו ונמשכו כמעט שנתיים. ככל שהתקוממתי על משך הזמן בקביעת הדיונים, כך כתשה אותי השופטת במכבשי לשונה החדה.

גזר הדין הותיר את אלכס בבית ההורים המאמצים, בלא כל היסוס, למרות שגם הוא קבע כי "האב הלא ידוע", ניקולאי, היה בהחלט ידוע. בקשתנו להורות על אימוץ פתוח, דהיינו, אימוץ שיאפשר לניקולאי קשר כלשהו עם אלכס – גם בקשה זו לא התקבלה.

אלכס אומץ אצל משפחה דתית, להם 8 ילדים משלהם, ואלה רצו לנתק אותו ממוצאו, עד כדי עבירה על חוק האימוץ, לפיו מאמץ ומאומץ חייבים להיות בני אותה הדת. המדינה טענה כי אלכס איננו נוצרי, אלא "חסר דת". באימוץ פתוח אלכס ייחשף לאורח חייו החילוני והלא יהודי של אביו, ואולי יחשוף לכך גם את שאר ילדיהם של בני המשפחה.

אנו ערערנו לבית המשפט המחוזי, וזה, בפסק דין ארוך ומנומק, תקף קשות את רשויות הרווחה וקבע כי צו האימוץ יבוטל ואלכס יחזור אל אביו, בהליך ארוך ששאלת טובת הילד תוביל אותו.

למרבה הפליאה, המדינה עירערה על פסק הדין, אל בית המשפט העליון ופרשה זו הפכה לפרשת "ילד המריבה". תחילה דנו בתיק 3 שופטים, אך עד מהרה הורחב המותב ל – 7 שופטים. סופו של הטיעון שהיה מאוד אמוציונלי, כאשר גם ההורים המאמצים הצטרפו לדיון, מאחורי הקלעים, שאלכס הוכרז כבר אימוץ, מהסיבה האחת והיחידה: טובת הילד. טובתו של אלכס, שהוכרעה על ידי חוות דעת מקצועיות, שאין לנתק אותו היום, אחרי כשלוש שנות אימוץ, מבני משפחתו המאמצים.

אלכס הושאר בבית המאמצים, למרות שהליך האימוץ היה נגוע באי חוקיות.

האבא גילה: בנו נמסר לאימוץ ללא ידיעתו

עובד זר פנה לבית המשפט בבקשה שישיב לו את בנו בן ה-9 שנמסר לאימוץ ללא ידיעתו, לאחר שפקידי הרווחה לקחו אותו לפני 4 שנים מאמו

שמואל מיטלמן | 13/7/2009 8:13

הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון בראשות הנשיאה דורית בייניש עומד בימים אלה בפני דילמה קשה: האם לנקוט צעד נדיר ולהורות על ביטול אימוץ שעליו הוחלט כבר לפני כשנתיים וחצי או לאשרו. הסיבה: אביו, עובד זר מאירופה, המתגורר בארץ כבר 12 שנה, לא ידע כלל על האימוץ. כעת הוא תובע חזקה על בנו, כדי לשוב עמו לארצו. הילד נולד בשנת 2001, בעקבות מערכת יחסים אינטימית בין אישה נשואה לבין העובד הזר, מ', אשר התגורר כדייר משנה בדירתה ושהה באותו זמן בארץ באופן לא חוקי. מכיוון שהאם הייתה נשואה במועד הלידה, נרשם הילד כבנו של בעלה. העובד הזר מתגורר בישראל משנת 1997 ומשנת 2001 שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. תחילה סייע לאם לטפל בילד ובכלכלת הבית. הוא התגורר בביתה ומילא כלפי הילד את חובותיו כאב. בשנת 2003 עזב את הבית, אך המשיך להיפגש עם הילד בסופי שבוע בבית האם, ולהביא לה מצרכים עבורו. הוא קיווה, לדבריו, שהאם תעדיפו על פני בעלה, אך הדבר לא קרה. לאחר תקופה, נותק הקשר ביניהם, מאחר שלטענתו האם מנעה ממנו ביקורים ולא מסרה מידע על מקום מגוריה. העובד הסביר כי חשש מאיומיה שתודיע לשלטונות על היותו עובד זר - אז יגורש מהארץ - ולכן נרתע מלפנות לשלטונות בעניין ילדו.

ביהמ"ש לא ידע שלילד יש אב בישראל

שנתיים אחר כך, בשנת 2005, נלקח הילד במפתיע על ידי פקידי הסעד, לאחר שהאם ובעלה הגיעו שיכורים לאסוף את הקטין מהמעון. הילד הועבר לפני כשנתיים וחצי לידי משפחה אומנה, שנקשרה לילד וביקשה לאמצו. הרשויות פתחו בהליך אימוץ בלי שטרחו לאתר את אביו הביולוגי. על פי חוק אימוץ ילדים, אם "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר את דעתו",

ניתן להתיר קיום הליך אימוץ, שלא בנוכחותו. וזאת, כדי למנוע מצב שהילד יישאר ללא הורה. אלא שמתברר כי אף שהיו בידי פקידי הסעד פרטים על האב הביולוגי - כבר בשנת 2002 דיווחה פקידת הסעד על שמו המלא של האב הביולוגי - הרשויות דיווחו לבתי המשפט כי האב "לא ידוע". לפיכך, אישר בית המשפט את האימוץ, בלי לדעת שלילד יש אב המתגורר בישראל.

"לא ויתרתי על בני"

מספר שבועות לאחר האימוץ סיפרה האם לעובד הזר כי בנו אומץ. בתגובה הוא הגיש, כבר בשנת 2007, באמצעות עו"ד יעל מסטבאום כץ, תביעת אבהות לבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע ועתר לביטול האימוץ. הוא ביקש שאם תידחה תביעתו, ייקבע שהילד יהיה במסגרת של "אימוץ פתוח", כך שיוכל לראות את בנו.

"מעולם", הבהיר. "לא ויתרתי על בני, לא הסכמתי למוסרו לאימוץ ואני מעוניין לגדלו גם אם אצטרך לצאת