האמא הפיליפינית נסעה לישראל והילדה נאנסה בפיליפינים על ידי הדוד ששמר עליה

גרייס האמא ילידת הפיליפינים, הגיעה לישראל כמטפלת סיעודית כשהיתה כבת 30. בעלה בפיליפינים נטש אותה, וכשהיא ושני ילדיה רעבו ללחם, היא השאירה אותם אצל אחותה ובני משפחתה, והגיעה לישראל כדי להאכילם.

גרייס השאירה 2 ילדים בפיליפינים. האחד כבן 15, והשניה כבת 10, אשר גדלו בביתה של אחותה, כשהיא בטוחה שזה בית טוב ובטוח עבורם.

בישראל פגשה את יעקב, טבח במטבחים תעשייתיים, אבא לשני ילדים בוגרים משתי נשים שונות, שעלה ממרוקו כשהיה כבן 20.

הם החלו לחיות יחד, הולידו את הבן המשותף, שי, כשיעקב כבר בן 60, אך אבא שמח. הם פנו אל משרד הפנים וגרייס קיבלה אשרת עבודה. בהמשך הם טסו לקפריסין ונישאו, וגרייס קיבלה גם תעודת זהות.

יעקב לראשונה הרגיש שהוא מצליח להסתדר עם אשתו, שמח מאוד עם שי, יחד בישלו שלותם בביתם הקטן, והם חיו טוב. אם כי, גרייס תמיד קיוותה להתאחד עם הילדים. למרות שהיא הקפידה לשלוח כספים לאחותה, שגידלה את ילדיה, והיא מימנה בתמורה גם את חייה של אחותה, כולל רכישת מגרש, בניית בית, מימון לימודים גבוהים לכל הילדים, היתה לה הרגשה קשה. ליבה ניבא לה רעו

ובארץ, יעקב כועס שגרייס שולחת כספים לפיליפינים, ואיננה משתתפת בהוצאות הבית, ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן.

יום אחד מתבשרת גרייס כי ג'נט הילדה בת העשר נאנסה בילדותה על ידי בעלה של דודתה, עמם היא התגוררה. ג'נט סיפרה לשכנה, וזו סיפרה לשכנה, וזו סיפרה למורה בבית הספר וכך הגיעה השמועה למשטרה.

הדוד נעצר וג'נט עברה לגור עם אביה שנטש אותה בינקותה, כי לא יכלה להמשיך להתגורר אצל הדודה אשר הפקירה אותה. אבל האבא כבר הקים משפחה חדשה וג'נט שנאנסה על ידי קרוב משפחתה בגיל כה צעיר, ללא אם ואב, היא ילדה קשה. חותכת את עצמה בכל הזדמנות, בורחת מבית הספר, ובורחת מהבית, וגרייס נקרעת בין דאגתה העצומה לילדה בפיליפינים, לבין המשפחה החדשה שבנתה בארץ, משפחה ובית מבטיחים את עתידם של הבן הגדול וג'נט.

ובינתיים מקבלים את החדשות המזעזעות שהדוד, אשר נשפט למאסר ממושך, ברח מהמעצר ונחשב לעריק. ג'נט חיה שם בחרדה איומה, היא הידרדרה בלימודים ולא יכולה היתה להישאר שם.

גרייס טסה לפיליפינים כדי להיות עם בתה, ופשוט חזרה יחד עימה לישראל, נחישותה לאור מצבה הנפשי הקשה של ג'נט שיכנעו את פקיד הגבולות. הם הגיעו כולם אלינו, וכאן התברר בינתיים התברר להם כי בהתאם לנוהל, לפני גיל 15, יש לה זכות להשאיר את הילדה יחד איתה בישראל, גם אם היא לא חיה איתה בשנתיים האחרונות.

ג'נט, הבת מנישואין קודמים, ילידת 4.12.1999, הובאה על ידי אמה מהפיליפינים במקרה, יומיים לפני שמלאו לה 15, ביום 2.12.2014 ולמחרת היום, ביום 3.12.2014 (יום לפני שמלאו לה 15), נסענו כולנו אל משרד הפנים והצלחנו להניח את הבקשה על השולחן.

וכך טענו לאורך כל הדרך: הבקשה הוגשה לפני שמלאו לה 15.

ג'נט קיבלה מעמד בישראל, והחלה ללמוד בבית הספר, אך אחרי כשנה ג'נט נכנסה למצב נפשי קשה, כתוצאה ממצב של פוסט טראומה בשל ההתעללות המינית שהיא עברה, מצד קרוב משפחה שגידל אותה, ואושפזה בבית החולים לאחר ניסיון התאבדות, ולא השתחררה. לג'נט היה מעמד בישראל, אך לא חיים.