מדינת ישראל קבעה כי העונש על שהייה לא חוקית בישראל (שאינו עבירה קשה בחוק העונשין ) הוא גירוש מהארץ.
אולם, כאשר המגורש הוא אב לילד ישראלי, כשבאקט זה בעצם מנותק מאביו לתקופה ארוכה, ובנסיבות חייהם של המגורשים העניים, אולי הניתוק אפילו יארך שנים רבות אם לא לנצח, העונש המעשי על שהייה לא חוקית שנגזר בעצם על הילד הוא העונש הכי כבד שניתן להשית על בן אדם.
ובכל זאת זו מדיניות משרד הפנים, ובית המשפט העליון אישר אותה פעם אחר פעם בפסיקותיו.
"טובת הילד" הוא ביטוי שגור בבתי המשפט, המקפל בתוכו את כל הדאגה היהודית רבת הדורות לדור ההמשך. מדינת ישראל על כל רובדי מערכות שלטונה לא תאפשר פגיעה שניתן למנוע אותה בשערה משערות ראשו של ילד קטן, שהרי ילד הוא "חסר ישע".
ואכן, לאחרונה הוגבלה סמכותם הרחבה של רשויות הסעד, בבואם להוציא ילדים מבית הוריהם, בדיון נוסף בבג"צ, וכך גרס הנשיא ברק:
"טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי ימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי... ניתוק ילד מהתא המשפחתי הטבעי הוא צעד גורלי. הוא מערער את יציבות התא המשפחתי ועלול לגרום זעזוע קשה להורים ולילדים כאחד. הוא משליך במישרין על שלומו של הילד."
מתי בכל זאת יורה בית המשפט על הפרדת הילד מהוריו? רק כאשר ההורים הם אלה הגורמים או עלולים לגרום לילד נזק וסבל, הפוגעים בגופו או בנפשו. רק דבר אחד יגביל את האוטונומיה ההורית: טובת הילד עצמו.
וכשתועלה שאלת הפרדת הילד מהוריו, בתי המשפט ידונו בשאלה זו בכל כובד הראש הראוי, כי ההחלטה על הפרדה כזו היא החלטה גורלית, בעלת ערך חוקתי, שכאמור, "משליכה במישרין על שלומו של הילד".
"הוצאת קטין ממשמורת הוריו הוא אמצעי קיצוני שיופעל כמוצא אחרון, מקום שאין דרך אחרת להבטיח מתן טיפול והשגחה על הקטין" נכתב בפסק הדין.
בית המשפט מקנה אם כן חשיבות עליונה לקשר המשפחתי של הילד עם הוריו, וזאת גם כשהתא משפחתי התפרק בגלל גירושין.
לאור כל האמור לעיל, אף אחד לא יאמין כי בישראל של שנת 2004, הורה משרד הפנים, באישור בית המשפט העליון (השופט אשר גרוניס), על ניתוק פתאומי ומכוון של ילד מאביו האוהב שלא הזיק לו מעולם, ואשר מקיים תא משפחתי חם ואוהב ביחד עם אמו.
בעוד שבתי המשפט יגנו בחירוף נפש על הילד מפני ההורה הפוגע, מי יגן על הילד בן הארבע מפני המדינה שלוקחת לו את אבא?
אף אחד לא יאמין שאין בכל העולם מי שיגן על זכותו של הילד שלא יפורק ביתו, ולא יילקח ממנו אביו.
אף אחד לא יאמין כי בית המשפט הורה על הפרדה זו מבלי שבחן קודם ההפרדה את יכולת המשפחה לקיים קשר בין ההורה שנשלח אל מעבר לים מבלי יכולת לחזור לכאן, לבין ילדו..
אף אחד לא יאמין כי בית המשפט הורה בשבוע שעבר על ניתוק זה, גם כשההורים התריעו כי לאור מצוקתם הכלכלית, כנראה שלא יוכלו לקיים קשר.
אף אחד לא יאמין כשישמע שאין המדובר בהורה מזיק לילדו, להיפך, מדובר בהורה אהוב ונערץ, שפרידתו הפתאומית גורמת לילד, אליבא כל הפסיכולוגים בעולם, לנזק בלתי הפיך.
אף אחד לא יאמין כשישמע כי אין מדובר בהורה שביצע פשע והושם מאחורי סורג ובריח לשנים רבות.
מדובר בהורה שחטא בחטא שהיית-יתר במדינת ישראל, חטא אשר אין נענשים בגינו אפילו, אלא ע"י גירוש בלבד.
מדוע כל המילים החשובות והנכונות על "טובת הילד", ועל הזכות החוקתית של הילד בשמירה על התא המשפחתי שלו, נאלמות דום כשהילד בן הארבע, הישראלי, מופרד באכזריות פתאומית מאביו, בגין היות האב זר?
מהו ממש ההבדל בין ילד לילד?
שר הפנים, מר אברהם פורז שנתן דעתו לבעיה זו, כתב בהזדמנויות שונות, כי אין זה סביר שיגורש הורה לילד ישראלי. אולם במשרד הפנים אין מתרגשים במיוחד מאמירות השר. מדיניות השר ומדיניות המשרד, מתקדמות יפה במסלולים מקבילים שאינם נפגשים, ומה שבאמת קובע הוא מדיניות המשרד.
גם אם נקבל כי חטא האב. במה פשע הילד, שהושת עליו האסון הכבד ביותר שילד קטן יכול לחוות: היעלמות אביו מחייו. היכן האיזונים שבית המשפט כה אמון על שקילתם?
גם ילדו של הפושע הנתעב ביותר זוכה לבקר את אביו בכלא, וויכוח ניטש היום אם זה האחרון יחזיקו בזרועותיו או לא.
בהוראה לגרש את האב, מדינת ישראל לא הפעילה מערכת שיקולים שונה לגבי שוהה בלתי חוקי שהוא אב, לבין סתם שוהה בלתי חוקי שגירושו מישראל אינו גורר פגיעה אנושה בזכויותיו של ישראלי אחר.
בשני המקרים נבחנה שאלה אחת בלבד: שאלת אי חוקיות שהייתו של הזר בישראל. ומשזו הוכחה מעל לכל ספק, גורש הזר מבלי שאף אחד במערכת נתן דעתו ל"טובת הילד" הישראלי הזה, ק', בן הארבע, שיושב בבית ובוכה, טעטע, טעטע, ואין מושיע.
Comments