מוקדש באהבה לרבנית הצדיקה חיה אנגל
קרליץ בקמ"ץ ולא בסגו"ל.
אחרי כעשור של דיונים בבית המשפט העליון, ביום 30.03.2016, התקבל פסק דין תקדימי מפי 9 שופטים, בעתירות של מתגיירים שונים, שהתגיירו בבתי דין פרטיים, ולא באמצעות הרבנות הראשית, ומערך הגיור בישראל.
דובר בפסק דין תקדימי, כי היתה זו הכרה ראשונה בגיור פרטי, שלא באמצעות הרבנות הראשית ודרך "מערך הגיור הממשלתי".
בהתאם לפסק הדין, לראשונה בישראל הוכרו גיורים שנערכו על ידי בתי דין פרטיים, לצורך חוק השבות, ומי שגיורו הוכר – קיבל מעמד של אזרח במדינת ישראל, כעולה חדש.
הידיעה עשתה לה כנפיים, זכתה לסיקור חדשותי נרחב, ולגינויים רבים מצד החלק הימני של המפה, שביקר את בית המשפט העליון כמי שמחליט עבור המדינה, במקום בית המחוקקים או הממשלה.
פסק דין תקדימי מעין זה החל באפיזודה שולית ביותר, אולי כדרכם של תקדימים רבים.
זה החל בשני בני זוג צעירים, ניסים ואנג'לה, הוא ישראלי, בעל עבר פלילי עשיר בהתפרצויות, כמכור לסמים קשים, והיא צעירה מצ'כיה, שעברה גיור מחמיר במיוחד, ומשפיעה על ניסים לטובה בשנים האחרונות.
ניסים נכנס למשרדי בשעת צהריים, נרעש כולו. תיכף תבוא העו"סית שלי, הוא הכריז, והיא אכן נכנסה אחריו בחצי ריצה.
עצרו את האישה לי. שש שנים אנחנו ביחד, שש שנים אני לא בסמים ולא פורץ לבתים, והכל היא. הכל בגללה.
מה יהיה עכשיו?
אני אחזור לסמים?
אילנה העובדת הסוציאלית מחזקת את דבריו.
אנג'לה היא כל עולמו. אין ספק שמדובר בבני זוג שמקיימים קשר זוגי.
השנה היא 2004, השנה בה יצא לאור נוהל בני זוג שאינם נשואים (ליתר דיוק: "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין"), נוהל שהוסתר מעין הציבור במשך כמה שנים, ונדמה היה שלאורו ניתן להסדיר סוף סוף את מעמדם של בני זוג ידועים בציבור. בני זוג אלה התגלו רק בעת מעצר על ידי משטרת ההגירה, אם כשנתפסו ברחובה של עיר, או כשהגיעו לשדה התעופה וניסו להיכנס לישראל.
זה היה מצבה של אנג'לה.
ניסים ואנג'לה נפגשו בבית ספר ללימוד יהדות, ואנג'לה עברה גיור מחמיר במיוחד בבית הדין של הרב קרליץ בבני ברק. ביררתי אם מדובר בבית דין המוכר על ידי מערך הגיור הממשלתי, שקיבל את הגושפנקא של הרבנות הראשית, וכנאמר לי שמדובר בגיור פרטי, ידעתי שאין כל סיכוי לקבל מעמד מכוחו. זה היה המצב המשפטי במשך עשרות שנים, ולא היה אחד שהצליח לקבל תעודת המרת דת, אם לא עבר גיור באמצעות מערך הגיור, שליד משרד ראש הממשלה.
לאור המצב המשפטי, בניתי את הטיעון המשפטי על היותם של ניסים ואנג'לה בני זוג.
זה מה שעורך דין נדרש לעשות כשעליו לפתור בעיה דחופה ביותר, כגון, עיכוב הרחקה של עצור, או שחרורו מהכלא.
ואכן, ניסים ואנג'לה ניהלו חיים משותפים לאורך כמה שנים, מבלי יכולת להינשא בישראל, כבני דתות שונות, ולא להיחשב כבני זוג במשרד הפנים, כי לאנג'לה חסרו תעודות בסיסות, כגון, תעודה רשמית ממדינתה, כי היא רווקה ופנויה להינשא, וכן תעודת לידה ותעודת יושר המעידה כי אין לה עבר פלילי, גם הן תנאי לקבלת מעמד בישראל.
משחסרו לאנג'לה התעודות הרלבנטיות, היא החליטה, בתום לב, ומבלי שקיבלו הדרכה משפטית כלשהי, לטוס לביתה בפראג שבצ'כיה, שם היא ריכזה את התעודות הנדרשות, ושוב, בתום לב, שמה פעמיה לחזור לישראל.
בשדה התעופה נתב"ג אנג'לה נעצרה, מאחר ובחמש השנים האחרונות היא שהתה בישראל שלא כדין. אדם כזה איננו מורשה להיכנס לישראל ולחיות בה.
היא נעצרה והוחזקה עד לטיסה הבאה בחזרה לפראג, במה שנקרא מתקן המסורבים בשדה התעופה, היא התקשרה אל ניסים ובישרה לו את בשורת האיוב כי עליה לטוס בחזרה לפראג, וכי לא תוכל , והוא שהגיע אלי יחד עם העובדת הסוציאלית, בבקשת עזרה.
בתוך שעות הגשתי את העתירה ואת הבקשה לצו ביניים שימנע את הרחקתה של אנג'לה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ועצר את ההרחקה, עד לדיון שהתקיים בתוך כמה ימים.
בדיון לשופטת לא נראה נורא אם אנג'לה תחזור לפראג, וניסים יזמין אותה באמצעות משרד הפנים, ובאמת, באופן רגיל אין זה סוף העולם, אלא שבמקרה של ניסים, עולמו באמת חרב עליו. הוא והעובדת הסוציאלית בכו באמת, והשופטת, באיבחת החלטה מהירה קבעה שאנג'לה תשוחרר, ושניהם יגיעו אל משרד הפנים ויבקשו, בעזרת התעודות הנדרשות שבידיה, להסדיר את מעמדה של אנג'לה בישראל.
לא היה גבול לשמחתם, אולם היא היתה קצרה. בתוך כמה שעות הפרקליטות ערערה אל בית המשפט העליון בגין תקלה פרוצדורלית. לפני שהשופטת נעתרה לעתירה שלנו, היה עליה להציע לפרקליטות להגיש כתב תשובה, או לפחות לשאול אותם האם תשובתם המקדמית מהווה גם כתב תשובה, אולם השופטת לא עשתה כן.
הדיון בצו הביניים, שלא לשחרר את אנג'לה בחזרה, בבית המשפט העליון נקבע עוד לאותו היום אחר הצהרים, בפני השופט בדימוס, אליקים רובינשטיין.
באותם ימים הייתי עורכת דין צעירה מאוד. לא בגילי, אך בשנותיי במקצוע. ניהלתי את משרדי לבדי, ולמרות ניסיון עשיר בהופעה בפני שופטי המחוזי, בתל אביב בעיקר, זכרתי מימי התמחותי את יתר יראת הכבוד בה נהגו במשרד כלפי ערכאת בית המשפט העליון, בה ביקרתי כמתמחה פעם אחת בלבד.
בוטחת בצדקת התיק, שמתי פעמי לירושלים. בבית המשפט העליון ניסיתי את כוחי בזכותם של בני זוג להוכיח למשרד הפנים את כנות הקשר, מבלי שייאלצו לעשות זאת כשהם בנפרד במשך חודשים ארוכים, אחרי גירושה של אנג'לה חזרה לפראג, ובמחיר הנזק הנפשי שעלול להיגרם לניסים.
בין לבין, כמי שקוראת לעזרתה כל טיעון אפשרי, הזכרתי גם את הגיור שעברה אנג'לה בבית הדין של הרב "קרליץ", כשאני הוגה בטעות את השם עם סגול מתחת לקו"ף. השופט רובינשטיין תיקן אותי והגה אותו כראוי עם קמ"ץ מתחת לקו"ף. המשכתי לטעון, ובפעם הבאה שהזכרתי את הגיור, חזרתי על טעות ההיגוי.
השופט רובינשטיין התבונן בי רגע ארוך מעל למשקפי הקריאה שעל חוטמו, והטעים בקול רם את ההגיה הנכונה.
באותו הרגע הבנתי שכדאי שאמקד את הטיעון שלי בנושא הגיור באותו בית דין מבני ברק.
מכאן ואילך, במשך כ – 12 שנים של דיונים בבית המשפט העליון, ניתן לומר שההכרה בגיור הפרטי נולדה מהתיקון שבהגייה של השופט בדימוס, או מהתכונה ההישרדותית שלי, שאם כה חשוב להגות נכון את שמו של בית הדין, אולי עזרי יבוא משם.
השופט הציע הארכת צו הביניים בהסכמה, ונשלחנו החוצה לבירור הצעתו בפרקליטות המדינה. ניצלתי את ההפסקה כדי להתקשר אל אחי, רופא דתי בעל מרפאה בבני ברק, לקבל פרטים על אותו בית דין זה של הרב קרליץ (בקמץ מתחת לקו"ף). כשחזרנו פנימה הטיעון שלי התמקד אך ורק בשאלה, איך זה יכול להיות שמי שהתגיירה בבית דין כה מחמיר ונחשב, הידוע כבית הדין הגדול בעולם החרדי, איננה נחשבת ליהודיה בהתאם לחוקי מדינת ישראל, בעוד גיורים "קלים" חסרי משקל של ממש לעומתו, מתקבלים.
האם סביר שאבן הבוחן לכשרות הגיור היא האם המתגייר היה בעל מעמד בישראל אזרחי כלשהו בישראל, אם לאוו, ולא טיב הגיור שהוא עבר.
למחרת התקיים דיון בשלושה שופטים, בפני מישאל חשין, אסתר חיות ואליקים רובינשטיין, כשבסופו הערעור של המדינה התקבל, בשל הכשל הטכני, אולם אנג'לה הורשתה להיכנס לישראל, שזו היתה מטרת העתירה מלכתחילה.
היה ברור שמה שהכריע את הכף היתה תעודת הגיור מבית הדין של הרב קרליץ, שהתבקשתי להמציא על ידי השופט רובינשטיין, יום קודם, ושהומצאה אלי בפקס אל ביתי באישון הלילה הקודם.
זו היתה תחילתה של דרך ארוכה שהסתיימה בפסק הדין התקדימי במרץ 2016, במותב של תשעה שופטים, ואשר קיבל את עתירותיהם של כ – 40 מתגיירים שאני ייצגתי, שהצטרפו לכדי קבוצה במהלך 12 השנים.
אנג'לה וניסים פנו למשרד הפנים כבני זוג, ואנג'לה קיבלה מעמד בהליך המדורג. אחרי כמה שנים אנג'לה וניסים נפרדו, ואני כבר הייתי שקועה עמוק בייצוגם של המתגיירים, שבתחילת הדרך קיבלו הכרה ומעמד כאזרחים, מבלי להמתין לפסק דין עקרוני.
אנג'לה לא היתה בת מזל.
סיפורה האישי של אנג'לה איפיין את סיפוריהם של רוב המתגיירים.
אנג'לה גדלה במשפחה נוצרית בפראג, אולם, בגיל 13 היא ביקשה מאמה מתנה ליום ההולדת שרשרת עם תליון של מגן דוד. אירוע זה הביא את אביה לספר לה את הסוד המשפחתי, לפיו הוריו היהודיים מסרו אותו למנזר לאחר שנולד בפראג בשנת 1942, לפני שנשלחו לתאי הגזים. אביה גדל במנזר והחליט בבגרותו להמשיך ולחיות כנוצרי, וכך בנה את משפחתו.
מה גרם לאנג'לה לרצות להיות יהודיה? את ההסבר יש לחפש בתחום המיסטיקה והמגיה, ודרכם של סודות משפחתיים לחלחל לדורות הבאים.
סיפורים דומים בווריאציות שונות שמעתי מלקוחות אחרים שביקשו להסדיר את מעמדם לאחר הגיור. כך נתן מהולנד שסביו שורדי השואה התנצרו, והוא גדל כדור שלישי נוצרי, או קטי מדנמרק שגדלה כבת למשפחה קתולית אדוקה בת 11 ילדים, ותמיד ידעה שיש לה שורשים יהודים, או אלפרד שסבו היה נאצי והוא מבקש לכפר על מעשיו.
וכך, בשנתיים הראשונות, בין השנים 2004 ו – 2006 בית המשפט העליון קיבל את עתירותיהם של מתגיירים שונים מבית הדין של הרב קרליץ, על דרך הפשרה.
השאלה ששאלתי בכל עתירה היתה, איך ניתן להסביר שגיור כה מחמיר, כמו הגיור של הרב קרליץ, לא נחשב לגיור על ידי המדינה, והמתגייר איננו נחשב ליהודי, בעוד גיורים אחרים, "קלים", גם רפורמים, שנערכו בחו"ל, מקבלים תעודת הכשר מאת מערך הגיור הממלכתי, וכל זאת אך ורק בשל מעמדו האזרחי של המתגייר בישראל. אם הוא שוהה כאן באופן לא חוקי, או מחזיק באשרת עבודה בלבד, הגיור שלו, גם אם נערך בכוונה עמוקה בבית דין חרדי – הוא איננו נחשב.
מה הקשר בין כנותו של הגיור, מבחינה דתית, לבין האשרה בה מחזיק המתגייר, שאלתי, ושאלה זו הופנתה על ידי השופטים בבג"ץ אל משרד הפנים, ומקרה אחר מקרה הוסדר, והמתגיירים קיבלו מעמד של עולים חדשים.
זכור לי במיוחד עניינם של בני זוג עם שלושה ילדים ממאוריציוס. הם שניהם, בני משפחות אמידות, נפגשו באוניברסיטה בלימודי פילוסופיה, והתאהבו יחד בדת היהודית. כדי להעמיק בלימודי היהדות הם ביקשו להגיע לישראל, למורת רוחם של בני משפחותיהם. כדי לממש את חלומם הם ברחו יחד ממאוריציוס, ובדרך לא דרך הגיעו לישראל.
הקהילה החרדית בבני ברק חיבקה אותם, כפי שנהגו עם כל שאר מתגיירי האמת, וכאן הם בנו את ביתם. הם הפכו יהודים ובית המשפט העליון בראשות הנשיאה בייניש הורתה על הענקת המעמד בהסכמה.
התנהלות זו נעצרה דווקא במקרה של אנג'לה.
אנג'לה עצמה, שנפרדה בינתיים מניסים ונשארה ללא אשרת בת זוג, ביקשה גם היא לקבל מעמד מכוח הגיור שערכה.
באותם ימים אנג'לה עצמה הפכה לחילונית, ונקלעה למשבר עם הקהילה החרדית שכה עטפה אותה בעבר. המשבר לווה במאבק שניהלו כנגדה אנשי הרבנות הראשית, מבלי שעמדה לה הגנת בית הדין החרדי. לצערי נאלצתי לסרב לבקשתה של אנג'לה לייצג אותה, גם מול הרבנות הראשית וגם נגד בית הדין החרדי, והיא פנתה לעורך דין אחר.
או אז נתקעו כל העתירות, וכך התקבצו כ – 40 מתגיירים שייצגתי, ואנג'לה שיוצגה על ידי עורך דין אחר, לדיון ארוך בן כ – 10 שנים, כשמותב השופטים מתארך משלושה שופטים, לחמישה, לשבעה ולבסוף לעשרה שופטים, בראשות הנשיאה מרים נאור.
בפסק הדין בשנת 2016 עתירתה של אנג'לה נדחתה, כי היא עברה את הגיור בהיותה לא חוקית בישראל. אנג'לה בינתיים נישאה בפראג ללא יהודי ובנתה שם משפחה, אולם לה שמורה פריצת הדרך שהתחוללה בהכרה הראשונה בגיור פרטי מחוץ לרבנות הראשית, כשכבוד השופט רובינשטיין, המשנה לנשיאה בדימוס, תיקן אותי פעמיים בשמו של בית הדין, קרליץ בקמ"ץ, הוא אמר, ולא קרליץ בסגו"ל.
Comments