ביום בהיר אחד עליך להיפרד מבת זוגך בעשור האחרון

וזה קורה באמת ביום בהיר אחד. בכל פעם כשמגיעים אלי בני זוג אלה, הזרה מאופקת יותר, זולגת דמעות בצנעה, והישראלי מגיב בזעזוע כואב. "איך זה יכול להיות? אי עושים לי דבר כזה? אני משלם מיסים , שירתי בצבא, הילדים שלי היו בצבא, למה אני לא יכול לחיות עם מי שאני רוצה?" ואכן, אין זה מובן. כן, הם שמעו על מקרים כאלה מחברים, הם כל השנים חששו מזה, אך בשנים האחרונות בכל שנה הם מילאו אחר דרישות משרד הפנים בדווקנות, מעולם לא נרמז להם שתגיע החלטה איומה כזו, ולפתע, ביום בהיר אחד, האשרה לא הוארכה, ואחרי כמה שבועות מגיע מכתב בדואר שקובע כי על הזרה לצאת מישראל בתוך 30 ימים.

ואז הם מגיעים כואבים.

ואני מרגיעה. "את מבטיחה"? לא, איך אני יכולה להבטיח. אינני משרד הפנים. אבל אני מבטיחה להם שאלחם בנאמנות על זכותם הבסיסית לחיות יחד, וכל מיני "סתירות" מדומיינות שנמצאו בראיון האחרון איתם, הן רק מכשיר מזויף להורות על יציאה מהארץ.

הנסיבות תמיד דומות. אחרי שנים רבות יש להעניק לבת הזוג הזרה אזרחות. מעמד של קבע. ומזה משרד הפנים נמנע כשיש בידו הכוח.

הכוח הוא כשבני הזוג אינם מלווים בעורך דין, ואז במשרד הפנים מנסים. אם בערעור מופיע עורך דין הם מתרצים ונותנים מעמד לשנה נוספת, כשלאחריו, אם עורך הדין עדיין בשטח - גם מעמד הקבע יגיע.

אבל יש מקרים ש"שיטת מצליח" עובדת, ובני הזוג מאמינים למשרד הפנים שאם ברצונם להישאר בישראל עליהם להיפרד, והם מחליטים לעזוב את ישראל לארץ מוצאה של הזרה, לרוב לפיליפינים. לפחות במקרה אחד זה נגמר בטרגדיה של ממש והישראלי נפטר שם, כשלא קיבל טיפול רפואי הולם במדינת העולם החמישי, והוא כבר בגיל מתקדם. פרטים על המקרה זה בפוסט נפרד.

כאשר אני נלחמת על זכותם של בני הזוג לסיים את ה"הליך המדורג" במעמד של קבע בישראל - הסוף טוב.

למשל, עניינו של ש', שבמקרה שלו אחרי עשר שנים הם בקושי התחילו את ה"הליך המדורג". איך משרד הפנים עשה להם את זה? כי משרד הפנים יכול.

לא הסתפקנו בערר פנימי בו קיבלנו חסד של שנה, גם לא הסתפקנו בבית הדין לעררים, בו קיבלנו אשרת תושבות זמנית, כשלפנינו שנים נוספות ומייסרות.

פנינו לבית המשפט המחוזי, בו קיבלנו ישר מעמד של קבע.

פסק הדין המלא של ש' נמצא בפרק "פסקי דין" באתר.